החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
ההיסטוריה מרתקת אותי, אך מה שמלהיב אותי במיוחד הם הסודות שהיסטוריה והפרה-היסטוריה טומנות בתוך הבטן הענקיות שלהן. אותם הסודות שכולאים את האדם סקרן מטבעו לנבור, לגלות, להבין מאז ומתמיד.
לפני שלוש שנים ביקרתי בארמון וַאסֶן מתקופת ימי הביניים בפריז. אני זוכרת שנצמדתי אל דיילת ההדרכה ובלעתי כל מילה ומילה שיצאו מפיה. אהבתי במיוחד את הצריח המבוצר של הטירה. בימי המלוכה החדרים שימשו כמשרדים למלך ולשרים שלו מאוחר יותר נהפכו לבית כלא לנוגדי-שלטון. באחד הקירות חרוט באותיות לטיניות סיפור, שעד היום איש לא הצליח לפענח את מה שניסה האסיר המסכן לגלות לעולם. רבות עמדתי בוהה מול אותו הקיר המגולף עד שעזרתי באומץ ללטף את האותיות באצבעותיי החשופות, כמו נגעתי באחד ממני הסודות של ההיסטוריה. הביקור הזה כמו דיבר אלי, כמו העיר בתוכי עניין שמשך אותי מאז ומתמיד.
זוהי האהבה החדשה-ישנה שלי שאני מעוניינת לחלוק עימכם…..
פעם החודש אני קונה מיני ירחונים להתעדכן על גילויים חדשים או התקדמות של הגילויים ישנים שמספרים הארכיאולוגים, פרופסורים וחוקרי ההיסטוריה, האנתרופולוגים ועוד שורה ארוכה של מדענים. הפגישה הראשונית שלי עם האדם הקדמון הייתה עם 'לוסי והבת שלה' בנות שלושים ושלוש מיליון שנה – העצמות הוותיקות ביותר שחולצו עד כה. כמו-כן, בזכות חלקי עצמות שנמצאו מתקופות שונות מעידן הקרח, ובזכות הטכנולוגיה החדשנית הצליחו המדענים להרכיב להם פנים, גובה ומשקל. זה פשוט מדהים לראות כיצד נראה האדם הקדמון.
דינוזאורים – אף הם הטביעו את חותמם על פני האדמה. לא מזמן חושפו טביעות-רגל ענקיות ומפחידות של החיה הגמלונית באזור חדש בצרפת שעשויים לענות על שאלות רבות בנוגע לאורח חייהם. בדרום אמריקה נמצא בית קברות לכלבים מלפני אלף שנה שלמרבה מזלנו חומר האדמה חנט אותם. זו הזדמנות מפז למען המדענים ללמוד מה שונים הם מהכלבים שלנו, אם בכלל. ובהקשר לבית הקברות – ככל הנראה, אות כבוד ותודה אחרון ששמרו על העדר.
יש גם את 'אוטזי' קרוי איש הקרח בן חמש אלפים שנה, שעל פי בדיקת רנטגן התגלו סימני רצח. במהלך כל השנים בזכות הקור של רכס האלפים הגופה שלו נשמרה בשלמותה וממנה יכולים המדעים ללמוד על צורת התזונה של הימים ההם, מחלות וכדומה. הורכב גם סיפור דמיוני עם אומנם הרבה סימני שאלות שמספר כיצד היגיע למקום בו נמצא ומדוע. ככול הנראה סוחר נודד שנאלץ לברוח מאיומי אנשי המקום.
קראתי על נפילת האימפריות של המיה והפרעונית. גאונו של לאונרדו דה וינצ'ה לא הותירה אותי אפאתית. קלפי כתוביות חולצו מהאדמה מתקופות שונות שטרם פוענח תוכנם.
לאחרונה עקבתי אחרי מחפשי האוצרות נחושים בדעתם שאינם נרתעים לא מהחוק ולא מהסכנה. רוב העבודה מתבצעת בספריות בבילוש אחר מפות אוצר מפפירוס ולימוד ההיסטוריה של הסביבה. זה אינו סיפור דימיוני אלא האמת. המקצוענים ביותר, אלה שהקדישים למטרה זו את חייהם, יודעים איפה למצוא זהב ואוצרות. הסיפורים שלהם דומים במקצת לאינדיאנה ג'ונס אולם פחות מבוים. לעומתם החובבנים חופרים קצת בכל מקום כשהמטרה האחת והיחידה שלהם למצוא זהב ולהתעשר. לפעמים הם שודדים קברים, כי אז היו קוברים את היקרים שלהם עם המון- המון זהב ואוצר. אמונה טפילה שאם טוב יהיה למת להיקבר עם הרכוש המוכר לו, יהיה לו טוב למעלה ורוח הרפאים שלו לא תרד להציק להם. פרופסור להיסטוריה קורא לאותם שודדי קברים: 'הפירטים המודרניים'.
מאה האוצרות הגדולים ביותר בעולם כולם עשויי זהב טהור לבד או בשילוב חומרים אחרים, שמתוכם המון תכשיטים, פסלים, מערכות אוכל. חלק מהאוצרות נגנבו, הומסו ונמכרו, הנותרים שוכבים בתצוגות מזכוכית במוזיאונים שונים ברחבי העולם.
עקבותיהם של המנורה והלוחות הברית שנגנבו מבית המקדש על ידי הרומאים עדיין מטושטשות. הארכיאולוגים סבורים שהם נגנבו מהרומאים והתגלגלו להם איכנשהו בעולם. מי יודע, אולי יום אחד יוכרז בטלוויזיה שהאדמה פלטה אותם החוצה, כמו שפלטה את כל העצמות של קדמוני-קדמונים מלפני מיליוני שנים.
(נעזרתי בבלוג זה כתרגול לכתיבה על נושא שזו הפעם הראשונה מעלה, לכן כל הערה תתקבל בברכה.)
לקראת השנה החדשה, אני מאחלת לכולם שנה טובה ומתוקה. וליעל ישראל תודה רבה על טוב ליבך ותודה שצירפת אותי לבננות בלוגס. עלי והצליחי בכל מעשה ידייך.
יעל בר שם
מרתק.
ויעל, תודה גם לך, כל כך שמחה שהצטרפת.
שנה טובה מאוד והרבה יצירה פורה.
תודה רבה
גם אותי ההסטוריה מרתקת, לא ממקום של עובדות ומספרים, אלא כהתבוננות ארוכת טווח על הטבע האנושי, היצרים, בעיקר. ותמיד צריך לזכור שהגירסה הרשמית, זאת שכתובה בספרים – היא רק גירסה אחת. ותחתיה ומלפניה ומצדדיה – יש עוד המון המון גירסאות
תודה לך.
מירי שחם היקרה
תודה רבה שחילקת איתי את הגירסא שלך לגבי הבלוג.
תודה על השיתוף במידע המעניין!
תודה רבה תמר