אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
מאז אתמול משהו בוער לי עם כל העניין הזה של מכשפות או מכשפות דה לה שמאטה.
מירי כתבה פוסט כייפי, בהמשך להתכתבות שהיתה לנו בפוסט הקודם שלי,
בא לה פתאם להיות קצת לא נחמדה.
עשה מישהו טעות פטאלית וכתב לה באיזה שם עלום בפוסט שלי,
שהיא הכי נחמדה בבלוגייה,
וזה ממש מעליב, לא עושים דבר כזה לאשה כל כך טובה 🙂
מה עשתה מירי ?
בא לה להיות לא נחמדה, אבל אי אפשר סתם ככה להיות לא נחמדים בלי לחטוף,
אז מירי קוראת לעצמה "מכשפה".
תחת הכותרת של מכשפה, מותר לך להיות לא נחמדה, אולי אז יחשבו שמדובר במשחק,
אולי לא ממש יכעסו, לא *באמת* יחשבו שאנחנו מגעילות.
וכאן בדיוק לדעתי מתרחשת ההתנייה החברתית בה נשים נתונות.
חקרתי לעומק את הנושא, כמתנחמדת שיטתית, וזה כולל ממצאים אמפיריים.
למה נשים נחשבות יותר מכשפות ?
כי הן הרבה יותר מידי נחמדות ביום יום. לא נעים להן. קשה להיות אסרטיביות, זה לא חינני.
אם התארחת ובמקרה אבוי שברת איזו כוס, את תתנצלי אלף פעמים, תעזרי לנקות,
לאסוף, תציעי לקנות ספל חדש במקומו וכולי.
מה עשה ידיד שלי כשזה קרה לו ?
נכון……………. כלום.
הוא היה קצת נבוך, אז הוא לא אמר כלום ולא
עשה כלום, וכל הבנות מסביב ניקו ואספו ועוד ניחמו אותו ….
פלא שאחר כך לבחורים אין שום צורך מיוחד להפוך למכשפות ?
הם מתנהגים איך שבא להם, לא מנסים להיראות חביבים, אין עצבים שצריכים לצאת
בלית ברירה מתחת לפני השטח ב"פאסיב אגרסיב", וככה לא נוצר גם סיר לחץ.
ברור שמדובר בהכללה.
יש בחורים מתנחמדים, יש נשים שמוציאות על השולחן.
אבל הרוב הגדול.
אם את אמורה להיות ילדה טובה, ולרוב את כזו, ברגע שאת לא, אין אמצע, את הופכת למכשפה.
פתאם מתגלה טבעך האמיתי, את חושפת שיניים, לחץ שהיה קבור עמוק, יוצא בבת אחת,
וזה משחרר עבורך, ומפתיע עבור הסביבה.
יכול להיות שאעשה פוסט המשך שיביא דוגמאות,
בינתיים אין לי זמן.
תודה על ההקשבה,
ועופו לי מהעיניים,
אם זה בסדר מבחינתכם.
🙂
נכון
דוגמא קלאסית:
סבב היכרות בתהליך מיון, השתלמות, משהו:
הגבר אומר את שמו . לפעמים גיל, לפעמים מקום מגורים. במה הוא עוסק, קרוב לודאי גם במה הוא עסק בעבר. לעתים יזכיר את המשפחה.
האישה: חיוך גדול. שלום קוראים לי תמי ואני אימא של אלעול, יורדן ושיפמל.
עוד חיוך. ואז יתחילו עוד פרטים קצת יותר רלבנטים וביניהם יפציעו המון חיוכים לא קשורים בכלל.
תחנת דלק.
הדברים האלה שמנקים איתם חלונות תפוסים.
הגבר יעמוד בפיסוק קל וידיו שלובות על חזהו כאומר: "שלושים שניות סיימת עם הדבר הזה כדי שאני אקבל גם".
האישה – תבדוק בהיסוס. תעמוד בצד. כשהיא תיקח את הדבר הזה (איך קוראים לזה לעזאזל???)היא תחייך אל האדם שבגללו היא התעכבה.
:))))))))))))))
הרגת אותי, מיכל !!
קטע קומי של ממש עם ה 30 שניות סיימת וכו'.
הדכאון הוא שאני יותר מתנחמדת ממתנחמדת, במיוחד בשיעורים שלי. פלא שאני יוצאת מותשת כל פעם ליומיים ?
ואם פעם אחת אני מעזה להגיד משהו, פתאם "מה קרה שאין לך סבלנות? תמיד היה לך, נמאס לך מהקורס ? וכולי".
עפתי, עפתי והגעתי הנה. אהיה נחמדה לרגע ואומר שוב שזה אחלה נושא או כמו שאומרים הקיפודים: יופי טופי אחלה בחלה.
נחמדות זה צוף, וצוף זה נשק, ואני משריינת אותו רק נגד טרולים לא נחמדים. בשאר הזמן אני מעדיפה להיות אני, ואם זה מספיק טוב לי גם אחרים מסתדרים איתי, ואם לא אז לא.
כל התורה שלי על רגל אחת ומקל מטאטא ששומר שלא אפול.
ולגבי גברים…יש לי מחשבה מקלה, קצת שוביניסטית: הגברים מעידן המערות ועד לימינו, כלומר עד לא מזמן היו אלה שהציד ועול הפרנסה מוטל על כתפיהם. מאיפה שיהיה להם זמן להתעסק עם נחמדוּת? היום אולי כבר אין להם תרוצים כאלה, כי מול כל גבר עומדת אישה שווה או אמורה, אבל אולי זה כבר טבוע בנו משחר הימים לאישה להיות אישה ולגבר להיות גבר…לפחות בזה. (לי, לא מפריע שהם חפים מפוזה, נהפוך הוא).
אני לא חושבת שהנשים בתקופת המערות היו "נחמדות", הן היו טבעיות.
זה עניין של התקופה המודרנית.
אני אוהבת אותם ציידים, אבל עם טאץ' של ג'נטלמן.
לא כייף להתנחמד, לא לאשה ולא לגבר.
חושבת שבמלאכות הבית נמצאת שלווה, אין בה את המתח שיש למי שיש לו בוס על הראש (בזמן המודרני) או שלולא הוא לא יהיה לילדיו מה לאכול (כבר מראשית הימים).
אמנם מטלות הבית הן עבודות קשות, אבל אני יכולה לשמוע עד אלי את הכובסות בנהר משוחחות או מרכלות או סתם מחייכות חיוך נעים זו אל רעותה. והגבר? שיצוד צבי ויחלום לאחר מכן חמש שעות אם מתחשק לו,אבל העיקר הוא שיחזור בערב עם אוכל ואהבה.
למה לא הייתי מתחלפת בתפקידים לו היו שואלים אותי? בגלל השלווה, שאותה לעולם לא הייתי מחליפה במתח. אבל לא שאלו אותי, והיום אני במתח הכפול, כמו הרבה נשים.
היום גם עול הבית עלי, וגם חלילה לי לו הייתי עקרת בית מפורנסת, היום נשים רוצות שוויון:(
בקיצור יקירתי, חושבת שדי אכלנו אותה. אני אישה שמתגעגעת למערה. תני לי לקושש עצים למדורה ולחכות לציד החתיך שישוב הביתה עם האוכל. תני לי לכבס בנהר, לבשל במדורה וללכת לישון כשהשמש שוקעת ואני מלכה. נחמדה או לא זה כבר עניין שולי, אם הלב נקי מדאגות וקל הנחמדות היא מאליה ואם טרדות קופצות עלינו זה בסדר גמור להכיל את המצוקה ולהתמודד איתה בלי אינטרקצית חוץ אבל זו לא סיבה להיות תוקפני כלפי הסביבה. מודעות היא דבר חשוב בכל עידן ולדעת לשאת באחריות לגבי מה שעובר עלינו בלי להטיל האשמות איש ברעהו יביאו לעולם קצת יותר שלו שבו כולנו נוכל להיות נחמדים בלי לחשוד במתנחמדוּת.
ולגבי מקום העבודה אז ברור שחשוב למצוא מקום עבודה שיהיה לנו טוב בו והחיוך שיעלה על שפתינו בבוקר לקראת הבוס או הבוסית יהיה מהלב אבל מה לעשות ואנו לפעמים עוסקים במה שיש ולא במה שרצינו? אם נראה את חוסר הסיפוק שלנו ניצור סביבת עבודה לא נעימה ורב הסכוי שהאדם הכי מדהים לתפקיד לא יזכה להשאר בו אם יגרום לכל שאר האנשים לנכאות רוח. אז כן, אין ברירה וצריך ללמוד לחייך או "לגדל ביצים" לקום ולעזוב ולא להתפשר עד שתופיע העבודה שיושבת על הייעוד שלנו ובה אין צורך להיות נעימים זה פשוט מוקרן מתוכנו וזה קצת אוטופי. אבל טפו טפו אני אישה שאוהבת לעבוד וכל מה שאני עוה נעשה בחיוך ובהמון אהבה ובימים הקשים אני נושכת שפתיים ומחכה להוציא את מה שבפנים, איפשהו על הכרית.
אבל גם עזבתי עבודה טובה כשהרגשתי שאני מתמוטטת והיו לי ביצים ולא פחדתי שמאחורי השינוי נמצא המחסור והוא נמצא אבל לא איכפת לי (טוב, זה לא ממש מדוייק) פשוט חייבת להיות מדוייקת לעצמי ומוכנה לשלם את המחיר. (אוף, ילדיי לא מסכימים עם הקו הזה וזה החלק היותר קשה, אבל אולי פעם אוכל להסביר להם שגם יבינו שאמא מאושרת שווה יותר מאמא עשירה).
אני לא מכשפה רונית (וגם לא גבר!) אבל חושבת שעיניי רואות את העולם בבהירות, ואם צריכה לעשות קסמים אז יכולה.
הצייד החתיך מהמערה שאת עורגת אליו, היה מושך אותך בשערות וגורר אותך לסקס לא מתחשב במיוחד, וגם לא מהנה במיוחד ….
זה תמיד נשמע טוב באגדות, אבל רע במציאות.
גם אני אוהבת אותם ציידים, אבל רק בכאילו. ציידים עדינים וג'נטלמנים, שיש להם חוזק אמיתי, ולא כזה שצריך להוכיח כל הזמן.
אני מזדהה עם מה שאת אומרת על ההעדפה לשבת בבית, זה תמיד יותר נעים.
עבודות הבית קצת פחות, וזה שלגבר יש קריירה ואגו, זה עוד פחות …
אני צריכה שיעריצו אותי גם שכלית ..
והאמת שהדעות שלך כן קצת שוביניסטיות…. עם כל הריכולים והנשים בכביסה וכל זה. אבל מותר לך.
לסיכום: צייד מפעם כן, מערה ושערות לא, עבודות הבית לא רק אני, כביסה וריכולים עם נשים אחרות, הכי לא.
🙂
לא מסתירה כלום, יודעת שדעותיי נחשבות שוביניסטיות, ולא אני לא אישה קטנה וצייתנית של אף אחד, מעולם לא הייתי ולעולם לא אהיה. (פעם עשיתי ניסוי וחייתי עם איזה אחד כזה כמו שאת מתארת, עם השערות והבכוח, אבל הוא הגבר היחיד בחיי שפשוט העפתי לכל הרוחות כשנגמר הניסוי ונמאס לי).
אני רונית לא מתארת יחסי ניצול או מחלות שליטה, אני מתארת מצב של אמת ואושר. כשאישה אוהבת את היותה אישה ולא מחפשת במה שהיא את מה שהיא לא. שלומדת (וכאן אני נזכרת בפוסט אחר שלך, נראה אם תנחשי איזה?:) לשמוח על הקלפים שחולקו לה ומבינה את היתרונות הגלומים במה שהיא ובמי שהיא.
יש לנו דרישות מהציידים שלנו אבל אין לנו יכולת להיות הם, ולהם אין יכולת להיות אנחנו, ולי דווקא טוב עם זה.
לאהוב את היותנו נשים, לגמרי 🙂
אני כמעט כבר לא משתמשת במלה פמיניזם, כי היא פחות רלוונטית היום, ענת העלתה אותה, אז המשכתי עם זה. אולי כשמשהו נראה בוטה, מעלים את המילה.
מה שאני אוהבת בנשיות הוא שבריריות ויכולת משיכה והמשהו הזה באויר, שאני לא יודעת להסביר. אולי שבריריות פיזית, אבל ללא חולשה.
אבל לא מחלקת לתפקידים.
למרות שאני אוהבת את השיר
where have all the cowboys gone
רעיונית לפחות.
שמעי, היום התפקידים כל כך דומים בעולם המודרני, שאת רוב המשחקים משאירים לחדר המיטות וזהו.
מעט מהאנשים עדיין מקיימים חלוקה, ואין לי עם זה בעיה עקרונית, אלא אם כן מדובר בדיכוי של הגבר או של האשה.
(וגברים מדוכאים לא פחות עם הצורך החברתי לשאת תמיד בעול הפרנסה כביכול,בזמן שנשים, עדיין היום, מרגישות הרבה יותר חופשיות לעבוד חצאי משרות וכל מיני קומבינות, ואני מדברת על נשים משכילות ביותר, עם מקצועות נחשקים ביותר. עובדה.).
נו רונית, אז בעצם אנחנו חושבות די דומה, לא?
ובמיטה… ממש לא איכפת לי לשחק ציידת נחשים ומצילת גברים עם תעודה וביגוד.
אבל לכי תתני לי לטייל בג'ונגל לבד ותצעקי נחש, אפילו בצחוק, אני אמות לפני, שאני אספיק להנכש.
להגיד שפמיניזם לא רלבנטי היום זו שטות גמורה. הדבר הכי מעצבן אצלך זה שאת כותבת כל מיני שטויות כאילו היו אמיתות מוחלטות.
גם כל שאר מה שכתבת הוא קשקוש.
להגיד שאין היום חלוקת תפקידים? רק בחדר המיטות? באיזה עולם בדיוק את חיה?
ענת, תגידי שזו את ונדבר כמו בנות אנוש, הולך ?
לא צריך להסתתר, לא אצלי. אני מקבלת גם תקיפות כמו אלה, וממשיכה בדיון, כי הוא רלוונטי. רק לא בעילום שם, כי אלה נמחקים.
נו רונית, אני עפה עכשיו למיטה ורוצה רק לומר לך להזהר שלא להסכים איתי יותר מידי בנושא כי בתור בעלת בלוג את לא יכולה להרשות לעצמך לומר כל דבר שמתחשק לך (חייכן חורץ לשון מתגרה ומתגלגל מצחוק) זה שמור למגיבנים כמותי, ולכן אני מקפידה לשמור על מקומי ככזו, (וכנראה שגם לטרולית שלחצת לה על יבלת או שתיים שגרמת לה להתפשט משמה בשביל שתוכל לצווח ולהגיד לך דברים לא נחמדים).
אז מקווה שעד הבוקר תחזיקי מעמד ואבוא לבדוק מה שלומך ו"לילה טוב, ונשיקות, וביי". (ככה הבת שלי נפרדת מהחברות שלה במסנג'ר וזה מאוד מתוק בעיניי:)
סיגל, את ממעיטה מערכי אם את חושבת שכבעלת בלוג אני לא יכולה לומר מה שבא לי.
אני כן.
ולא תמיד כל הדעות מתיישבות אחת עם השנייה, אצל כל אחד אגב ..
אני רואה שאת מתחילה להתלהב יותר מידי מתפקידך כ"אלמונית" 🙂
את לא אלמונית.
את סיגל וכולם כאן מכירים אותך ורואים לך 🙂
אני רואה לך בכל מקרה 🙂
לא כולם מבינים כמוך את המדיה הזאת. כמוני כמוך, אומרת הכל, משתדלת לא לפגוע, ולא מנצלת את הוירטואליות שלי להיות נבזית, כי ברור לי שאולי אחרים לא ידעו מי אני, אבל אני אשאר עם עצמי ועם ההתנהגות שבעיניי היא דוחה ועלובה, וזה לא יקרה. לא לי, ויודעת כי לא לך. ולכן את מסוגלת לראות לי, בגלל האמיתיות שבך, ולא בגלל כשורים מכשפיים. כמו שהעדת על עצמך: לא מכשפה, רק בת אנוש, וזה לא רק בכלל.
סיגל,
את בת אנוש אמיתית בעיני.
ואת מוזמנת.
וחוצמזה, תכתבי לי למייל בבקשה.
אני לא אטרוף אותך 🙂
אולי באמת תהיה סופסוף מי שאתה באמת, במקום להתחזות לאשה ולהפגין את כל ההתניות השוביניסטיות שלך.
התגובה כוונה למתחזה לסיגל.
ענת, אני חושבת שזו באמת סיגל.
עזבי רונית, התגובה הנמוכה של ענת פרי לא ממש שווה התייחסות, אולי זה ההומור שלה ביום אי הנחמדות, והיא מחפשת לה מכשפה להעלות על המוקד. (לפחות יש פה התקדמות והיא התחילה לחתום בשמה, וואוו), אני מפריעה לה בעצם קיומי גם אם אינני נכנסת לבלוג שלה. בעבר היא טענה שהיא ערומה ואני לבושה( כי אין לי בלוג) ועכשיו היא נכנסת לי לתחתונים:) בפעם האחרונה שבדקתי הייתי סיגל והדילדו שלי לא נוהג לכתוב כאן!
בכל אופן לו הייתי ממש רוצה להגיב אליה הייתי אומרת לה משהו בונה, משהו כמו… הפוסל במומו פוסל.
אופס בעצם אמרתי, לא? :))
אך ככותרת הפוסט שלך אני לא מכשפה אלא רק בת אנוש ועין חדה תקלוט שה"שובינזם" שבי נושק לפמניזם ופשוט איננו אנטי- גברים!!!
כפמיניסט מנעורי, מדוע אתן, הנשים, נמנעות מלקרוא לגברים המרושעים בשם "שֵׁדִים"? ואני לא מתלוצץ.
ל"מכשפה",
חזרתי וקראתי את ביוגרפייתך המקוצרת. גם אני היי-טקיסט לשעבר, תוכנה בתחום הרפואה מ-1966, גימלאי כיום.
אני מבקש לציין כי בחברה שבה עבדתי שנים רבות מאוד (וגם הייתי סמנכ"ל פיתוח תוכנה) עמדנו על כך שנשים תהוונה 50% מצוות התכנות.
יום העבודה שלהן, בשכר שווה לשכר הגברים, היה קצר בשעה. מ-1968 הנהגנו יום עבודה גמיש לרווחת כל העובדים.
היי גיורא.
אני לא מכשפה, כמו שציינתי, אני בת אנוש.
אני לא בטוחה שנשים צריכות להיות 50% מצוות התכנות דווקא, אם כי זה נשמע טוב.
אני מכירה צוותים שהיו בהם גם יותר נשים מגברים.
הייטק הוא אחד הענפים שפחות מדאיגים אותי בעניין השיוויון,
מדאיגים ענפים אחרים,
אם כי זה ממש לא נושא הפוסט שלי.
אני מדברת על התנחמדות שנמאס לי ממנה.
בכל מקרה, נחמד שקראת בבלוג שלי, נדמה לי שלראשונה (?)
לרונית,
כן, זאת היתה הפעם הראשונה שנכנסתי לבלוג שלך משום שהנושא הפמיניסטי הוא יסוד מנשמתי מגיל 15, ומיד אספר כיצד.
להביא לידי כך שמחצית המתכנתים יהיו נשים ב-1966, זאת היתה משימה חלוצית וידענו שאנחנו רוצים לפצחות אותן בשעה אחת פחות בעבודה בשכר שווה לגברים.
התוצאה הגשימה את עצמה גם בבנותי. בת אחת היא מהנדסת ומנהלת בכירה ביותר במפעל מתכת ישראלי מן הגדולים בעולם (מיותר אפילו לומר את שמו) והבת הזאת היא גם אם לחמישה ילדים (!) ובת שנייה מתכנתת בכירה ביותר בחברה בינלאומית שמושבה בהרצליה, אם לבן אחד.
בלא השכלה עילית ויכולת להשתלב בעבודות חשובות לא יתוקן הקיפוח החברתי הבולט.
כיצד ניטעה בי ההרגשה הפמיניסטית?
בגיל 15 למדתי בבית-ספר חקלאי עם פנימיה ועבדתי ברפת. אתי עבדה ילדה בת כיתה ובת מושב. בוקר אחד, בשעה 3.30, האבסנו חציר והילדה, דליה, הלכה אחרי. לפתע הניחה את קלשונה על משהו צהוב בערמת החציר שלפני ואמרה לי בשקט: "גיורא, תיזהר, בערמה צפע, תכניס לו מכה בראש." ואני הרגתי את הצפע.
מאותו היום, השקט הזה שינה כליל את מערכת הרגשותי. ודי בכך.
השכלה
גיורא, מעניין מה שאתה מספר.
וכל הכבוד לגבי ההישגים, בשנת 1966 זה היה מאד נדיר.
היום בתחום ההייטק לפחות (בשאר התחומים אני חושבת שלא, ממש לא), שיוויון הוא כבר לא אישיו. כמעט.
גיורא, "שדים" נשמע רעיון טוב, יותר מתאים ממכשפים ..
מכשפות
"תראו תראו עדר מכשפות בשמיים
תראו תראו אותן אוחזות ברעמות הזרדים
תראו תראו אותן פשוקות רגליים על מקלות
בתפילה של קדושות עיניהן מתגלגלות קולן
מרחשש בדגים בבריכת מי ורדים תראו
תראו אותן מנווטות את כלי רכבן הקשים"
(שירי רכילות על מכשפות, מתוך מחזור שירי המכשפות, רחל חלפי)
לריקי,
רצוי היה להדגיש כי הספר ראה אור בהוצאת קשב לשירה.
המחזור המקורי של "שירי המכשפות" לקוח אם אינני טועה מהספר "נפילה חופשית" בהוצאת "מרכוס" ?! (אני זוכרת נכון??) ואני יודעת שבימים אלה יצא הקובץ מחדש (ונוספו שירים חדשים ? לא ראיתי עדיין את הספר)בהוצאת "קשב"
ואנחנו, ריקי, לא מכשפות, אלא משהו שקשה הרבה יותר לעכל:
בנות אנוש.
את צודקת רונית אנחנו בנות אנוש ועם זה קשה יותר להסתדר
יותר קל להסתדר עם זונות או קדושות או מכשפות ,יודעים מה לעשות עם כל גילדה כזו : קדושות מעריצים, מכשפות שורפים וזונות … עם בני (בנות) אדם זה קצת יותר מסובך 🙂
או, ריקי, איזה כייף לי.
מישהו פה הפנים …
כבר חשבתי שאף אחד לא מעכל את זה.
וזה הדהים אותי, בבלוגייה של נשים, בבלוג שאומר "לא מכשפה, רק בת אנוש", כולם התייחסו למכשפה.
לא תמוה ? מעניין ללא ספק.
בשבילך רונית
מרילין פרנץ' ז"ל
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=740322&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContras
הי ריקי.
הקישור לא עובד,
אבל קראתי עליה עכשיו,
ואני אוהבת את הגישה. תודה 🙂
רונית כמה נכון, גברים לטעמי פחות מדי מתנחמדים, אולי כי רובם לא מודעים לקיום האחר…(או שאני טועה) בכל אופן כמו שהפסיכולוגית אמרה לי כל יום להתרשע לבן אדם אחד וחייך ישתנו לטובה, קל להגיד
חני, את צודקת לדעתי לגבי גברים.
כל יום להתרשע לאדם אחד ?
לא משהו שהייתי רוצה לעשות.
לא לאנשים שלא מגיע להם. בטח שלא.
למי שפגע בי, הייתי רוצה לא להתרשע, אלא לעשות משהו יותר יעיל: להגיד את הדברים כמות שהם.
גם זה אני לא מצליחה לעשות.
יש אחת שממררת את חיי כבר חודשים בעבודה, ניסיתי לפתור את זה, ראיתי שהיא ככה לכולם, אישיות גבולית כזו.
בסוף בחרתי בשתיקה והתעלמות כמה שאני רק יכולה. עד שייגמר הקורס.
הי רוניתה
אחרי שני לילות הגעתי למסקנה שאני אוהבת את התואר מכשפה מבחירה.
מכשפה מבחינתי היא אישה חזקה ששולטת בכמה טריקים על אנושיים ונוהגים בה בזהירות . לא תואר שנותנים אנשים לאישה רעה. ז"א תלוי מי אומר.אני או אנשים אחרים.
אני חושבת שלא מזיק לחשוב ככה בפנים- תזהרו בכבודי ותזהרו ממני אני מכשפה…תבדקי יום אחד עם הכלבתא המשוגעת מהעבודה. לא להגיד רק לחשוב.
מירי, קראתי וניסיתי להפנים.
לא מתיישב עלי טוב.
לא בא לי להיות מכשפה, שונאת שקוראים ככה או חושבים ככה על נשים, זה מנציח שוביניזם בעיני.
את מתכוונת למשהו אחר, אני יודעת.
לאשה חזקה, ולחוזק. אבל אני לא אוהבת חוזק שנובע מסוג של רשעות או כוונות שליטה או דברים מסטיים כאלה שגם הם מנציחים מיתוסים שאני לא אוהבת.
אבל בכבוד. מעניין לשמוע משהו ששונה ממני.
השתכנעתי רונית. כנראה הפנמתי תפיסה שלילית של חוזק. כן בת אנוש . יאללה
מירי, אל תסכימי כל כך מהר. קיוויתי שתתווכחי איתי ושאלמד משהו חדש ואחר מהעולם המצומצם שלי 🙂
כבר כמעט הלכתי לישון וחזרתי לראות אם קלטת את תגובתי.
חשבתי עוד קצת . אכן הגיע הזמן לומר מה שחושבים ולעמוד על זה . ולא צריך לחשוב שכל הכלים נשברו ועכשיו אני מכשפה ומצפצפת . להיפך . כבת אנוש – כהגדרתך להתבטא ולא דרך המלחמה.
את רואה לא נכנעתי . פשוט נראה לי יותר נכון . כנראה שהצעירות יותר כבר צריכות פחות להילחם על מעמדן כשוות ולא זקוקות לאיצטלות למיניהן.
ואשר לקבלת התכונות הנשיות והגבריות כיפות וראויות , זה הרי הפמיניזם החדש. הקרב לא נגמר. עכשיו העולם עוד צריך ללמוד לקבל נשים רכות , נשיות , אמהיות מרצונן החופשי . ולא תחליפי גברים לוחמניים.
לסיכום
לא נשים כמו גברים
לא מכשפות שמעוררות אנטגוניזם
בנות אנוש, בנות חוה, בנות אללה
בסדר? השתכנעת שלא קיבלתי סתם?
אם לא ההמשך מחר.
מיריל'ה, את גדולה.
אני אוהבת אותך (בלי קשר עוד למה שאת אומרת),
ואת חכמה לי מאד. וכנה.
כייף לדבר איתך דקויות.
והבהרת לי דברים גם על עצמי.
נשים רכות לקבל. מעולה.
הנה, כתבתי אשה שברירית, ותואמת ענת פרי הגיבה לי בזעם ובעילום שם.
מותר לי הפנטזיות שלי, מותר לי להתפרנס כיאות (אתה שומע, אלוהים ?:)), ומותר לי לרצות גבר צייד וגבר עדין וכל הסתירות בעת ובעונה אחת.
מותר לי !!!
והאמת שמותר גם לשתוק 🙂
לילה.
same same
ואת צודקת לגבי "כנראה שהצעירות יותר כבר צריכות פחות להילחם על מעמדן כשוות" וכו'. לא שוכחות את אמהותינו הלוחמות הפמיניסטיות (לא אמא שלי ..), אני הייתי בדור הביניים, אני חושבת. כשהייתי בתיכון היינו פמיניסטיות וגיבשנו תודעה פמיניסטית לחלוטין.
גם היום, אבל זה כאילו ברור כזה, אז זה לא מושג שמישהו מזכיר בכלל.
זה הרבה יותר ברור מפעם, באופן שלדור הקודם ממש לא היה.
והצעירות ממני, שם בכלל המצב לא ייאמן. את לא מאמינה כמה בוסיות יש בהייטק. כמעט כל המנהלות שאני הכרתי היו נשים …
נשים הן המפקדים החדשים בהייטק.
אולי זה עולם הדימויים ממנו אני שואבת.
אני יודעת גם יודעת כמה המצב שונה בענפים אחרים או בשכבות אוכלוסיה אחרות.
איפה שאני נמצאת, בפירוש צריך להזכיר לגברים להיות גברים.
רונית יש תמכשפות מלידה, היתה לי בקורס שהעברתי אחת , רשע כזה מתוחכם מוריד את האחר, התעלמתי כמה שאפשר הייתי מנומסת מדי במכוון עד שבסוף אמרתי בהקשר אחר כביכול שציניות ורצון להנמיך הזולת נובעים מחוסר בטחון, מאז השתנתה מעט, בכל אופן אינטליגנטית.הבינה, אבל נשמתי לרווחה כשנגמר הקורס,כי אפילו האויר בחדר בנוכחותה היה קשה לנשימה
חני, אני לגמרי בתדר איתך 🙂
לא, באמת. הבנתי לגמרי מה שאמרת עכשיו.
ונקטתי בדיוק באותה שיטה עם אחת שמאמללת את חיי בעבודה. מן התעלמות כמה שאפשר ונימוס קיצוני, אבל אמיתי, גבוה אבל אמיתי, כאילו התעליתי בטירוף. היא כל פעם היתה בשוק מיכולת הספיגה שלי והמשיכה להכות, אבל למדה שיעורים, אחד אחרי השני. וגם אני.
הצרה שאין לי מושג מה השיעור מולה לימד אותי. רק שלמדתי מבחינת תהליך, והתוצאה לגמרי לא ברורה 🙂
אולי בעולם הבא זה יתבהר 🙂
יש בזה משהו 🙂
אני יודעת, אומי 🙂
את עוסקת בנושאים האלו הלכה למעשה, לא ?
בת אנוש ? מלכה !!!
הי, תודה 🙂
בת אנוש… זה הכי קשה ושווה בעיני.