אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
איזה כייף,
נהיו לי כמה חברים מבוגרים. אפילו ממש. בואו נאמר שיותר מבוגרים מהוריי. אפילו בהרבה.
ולחברים החדשים האלה, או יותר נכון, לחברות החדשות האלה, יש כמה אפיונים משותפים,
קווי דימיון ששונים מאד מאלה של חברותיי, בנות גילי.
קודם כל, הן יודעות לבשל. וואוהווווו יודעות לבשל. פרי ניסיון של חיים שלמים, או כמעט.
וכל ארוחה אצלן, מרובת מנות.
לפני כמה ימים אפילו ביקרתי אחת מהן. כמו שמבקרים חברה.
ואני קצת זרוקית, גם אם נורא התאמצתי והתלבשתי "נאות", תמיד יהיה איזה לק שחור או מטפחת
"שודד-ים" כהגדרתן, או איזה חוט יוצא או כפל במכנס או איזו גרב ירוקה עם מכנס ורוד.
תמיד יהיה משהו חורג ולא מתאים. צקקק צקקק צקקק
אני קצת מרגישה בבתים כאלה כמו פילה (רזה, כן ??) בחנות חרסינה.
והיא אמרה לי שאאאאאאאלום. כל כך במאור פנים. וכמה טוב שבאת. והכובע הזה "חמוד".
בואי נכין קפה. אני אוציא את הסט שקיבלתי מהירושה (לא !! אל תוציאי סט יוקרתי,
בשביל מה ??), את הצ'יינה היקר שלי.
ואתם לא מאמינים איזה רצף של כלים יוצא כתוצאה מהארונית.
אני וחברותיי אם מגישות כבר קפה, כל הכלים שזה לוקח הן שתי כוסות.
מעולם לא ידעתי שצריך יותר.
אצלה זה היה כרוך בשתי כוסות מהצ'יינה, ובשתי תחתיות, שחס וחלילה לא תוכתם
המפה רקומת התחרה (שנות ה '50 ?), ובשתי צלוחיות נוספות לעוגת "טורט" מהספר
של רות סירקיס (התנ"ך של הפולניות), ובכפית לספל הקפה ובמזלג (!!) לעוגה.
אמרתי לה שחסר רק סכין 🙂
ואחר כך היה ביקור גומלין אצלי.
ואני הזהרתי מראש. אמרתי שממש בלאגן אצלי והיא שאלה: "את צריכה להתארגן לפני ?"
אמרתי, "הו, לא, רק אל תשלחי אותי לסדר את החדר, מרת ב., אני מבטיחה שאהיה טובה".
ומרת ב. הגיעה, נכנסה ונראתה בהלם מתקדם. ואני עוד סידרתי לפני.
"איך הדירה?" שאלתי
"…חמודה…" גמגמה מורתית הגברת.
הובלתיה מעדנות ישירות אל המרפסת בטרם תספיק לראות את חדר השאנטי על כל
מעלליו, שטיחיו, קטורותיו, שמיכותיו, ופאצ'וליו.
במרפסת פתאם נוכחתי שאין לי שני כסאות, כי חברים שלי פשוט נתלים עליה או יושבים על עציץ
או על הרצפה.
נאלצתי לגרור עבורה כסא,
הכנתי כוסות קפה, נורא השתדלתי לדייק בכמויות שהורתה לי, אפילו ארגנתי מגש
(צבוע ורוד-זהב) והבאתי.
עיני הגברת נפערו בתמהון.
"אוי, סליחה, את רוצה תחתית ?" שאלתי והיא אמרה שלא נורא, אין צורך, זה בסדר, אל תטרחי,
ממש לא צריך, זה לא שזו חובה, מה פתאם, הבאתי מיד.
לא חושבת שאי פעם הוגשו בדירה שלי כוסות נס קפה עם אחד סוכרזית ותחתיות תחתיהן.
(אל תגלו לה שהסוכרזית מלפני שנתיים, מביקור של דודה ששכחה את זה שם).
בשלב מסויים, אפילו הדירה התחילה לצקצק.
לאחר אי אלו צקצוקים ודברים, נגמר הביקור, כי במפגשים מעין אלו, יש לביקור מן זמן
משל עצמו והוא פתאם נגמר (בראש שלי) ומתוכנן להיגמר במשך כמחצית השעה (אצל הגברת).
בהליכה המזורזת אל דלת הכניסה, הספיקה להציץ בחדר המחסן שלי וכששאלתי מה דעתה,
אמרה: "זה דווקא בסדר. אני בטוחה שאת תסדרי את זה כשתתפני".
היה "ביקור" מאד "מוצלח", שתינו יצאנו מאד מאד "מרוצות", הדירה שלי ממש ממש "חמודה",
ואני חושבת שבחיים שלי לא שמעתי כל כך הרבה טענות, מענות, תלונות, טרוניות, קטרורים,
אכזבובים, עצבובים, ואכלו לי שתו לי, ועוד בטון כה עדין מבחוץ וכה מלא סערות
מבפנים.
אני מכתירה פגישות כאלו מהיום כ"סערה בכוס נס עם סוכרזית", ואת הכפית בצד,
אם לא קשה לך :))
אז מה את מוצאת בהן?
חומר לכתוב כשילכו?
מירי ? האם זו באמת את ?
אלה אנשים שאני אוהבת.
ואם יש להם תכונות מעניינות, עוד יותר כייף. ובעיקר מצחיק.
אה, ולא כל דבר אחד לאחד במציאות ..
כתיבה, את יודעת.
רונית זו אני
אחרי שהוכתרתי בפוסט מסויים כהכי נחמדה בבלוג החלטתי להיות חדשה וכלבתא. נראה אם תסבלו אותי.
האמת לא אוהבת כאלה פולניות יהודיות מה לעשות…אבל אותך אני אוהבת.
הפוסט כבר איננו אני יודעת…
כן, זה היה די לא יפה מצידך, חשבתי שמדובר בטרול.
מצד שני, אם אנשים אומרים את האמת שלהם, בצורה סבירה, אני מקבלת.
שינוי הכיוון יכול להיות לך מעניין.
רק בלי הגזמות …
פשוט כי אז אנשים לא יפנימו את דברייך, רק יתנגדו להם.
טוב אני יתאמן…
אולי גם אני אתאמן בזה, עשית לי חשק 🙂
נראה לי שמגעילות אמיתית ממש קשה להשיג, אנחנו יכולות להיות מקסימום דה לה שמאטה :)))))))))))
וואי, מירוש, בואי ננסה מגעילות אבל מקצועית, כאילו עם טאקט, זה יהיה מעניין ולא צפוי ויכניס קצת עסיס למקום … אני רצינית, ואולי יועיל לנו גם לאופי.
אני כבר בדרך.
ביקורת על תערוכה …
אי הסכמה פה ושם…
בדיחה על חשבון מישהו שהיה דוקא רציני…
בחיי אין לך מושג איזה כיף…כשהדימוי הוא מירי בחורה טובה וכנה. אתם עוד תראו מה זה כנה
פולניה כנה!מצאתם לכם. גם את היית פעם צוחקת על אנשים מה קרה?
תתחילי איתי. אשמח להיות שפנת הנסיון שלך , נראה אותך! אבל כסח!
האמת שאולי אני לא בנויה לזה באמת.
נרעדתי מפנים אפילו לקרוא את ההודעה שלך עכשיו…
אני לא רוצה להעליב אנשים, אני יודעת שזה מוזר ואולי זו שריטה אולי נדפק לי המוח, אבל לרוב לא בא לי להעליב,
לא לצחוק על מי שהתכוון ברצינות וכולי.
לפעמים בא לי לאוורר קצת אנשים שתקוע להם מקל ב…..
או להחזיר למישהו שהיה מגעיל אליי (כמעט ואין …), אבל זהו.
נדמה לי שגם בבלוגייה אף פעם לא הייתי רעה. רק צוחקת הרבה ולעיתים מעט צינית. זהו. אבל אין לך מושג איזו ילדה טובה. רק כשניפגש תראי עד כמה. מביך ממש.
מצד שני, מירוש,
אני מבטיחה להיות צופה נאמנה מהיציע,
ולפעמים להוסיף אחת משל עצמי.
הטסטוסטרון כנראה נמוך ….
למרות ששפם יש 🙂
רונית מה זה? הכפשות, השמצות ולזות שפתיים. כבר שלושה דורות שדורסים אותנו פה בכאפות ומלבינים את פנינו בחומוס.
עורו הפולנים!
גם כן פולני דה-לה שמאטה 🙂
זהו, שאני באה מבית של מתכוני רות סירקיס, ושינה בין 2 ל 4 ותחתיות מתחת לכוסות, ולא להכתים את המפה,
אבל בנוסח קצת יותר ישראלי וצעיר.
אני מתה על הפולניות במיטבה.
אצלנו זה היה דה-לה-שמאטה.
הי רונית, נהניתי לקרוא את הפוסט שלך. אני מתה על זקנים וזקנות ובאמת משום מה יוצא לי להכיר רוב פולני ולאחרונה (בעשר השנים האחרונות) גם שניים שעלו מרוסיה. כיף לי והם מקסימים בעיניי, אבל לא נוצרת ממש חברות, אלא יותר אולי יחסי נכדה סבים, ואני הייתי מתה על הסבים שלי, עד שהם מתו.
פתאום שמתי לב, שתמיד רק התארחתי, וגם זה היה מן מצחיק כזה, אבל גם מעניין מאוד, כי נסיון החיים שלהם הוא בעיניי חוכמה ודעת, וההבדלים הקטנים שאת מתארת בהמור ובחן, פשוט נטמעים בתוך התענוג הכללי.
תודה, סיגל.
גם אני תמיד רק התארחתי אצל מבוגרים,
אבל זו תלמידה שלי לשעבר,
והתיידדנו, והחלטתי לגמול לה מידי פעם על האירוח שלה.
אין כזה דבר "פולניות במיטבה".
רק ההיפך,
אלא שההתייחסות ההומוריסטית שלך היא המענה הנכון.
חנוך, בהחלט יש פולניות במיטבה לדעתי 🙂
והיא נפלאה.
יש אנשים שלא יודעים להתארח בלי לגרום למארח הרגשה רעה, ולאו דוקא כאלה שהבית שלהם עצמם מושלם, ולאו דוקא פולנים.
ענת, נכון, פולניות היא עניין חוצה עדות, ממש לא קשורה לעדה.
היא לא גורמת הרגשה רעה, האשה ההיא, ההיפך. היא טובה. רק פולניה, אין מה לעשות נגד זה.
:))
קטע מצחיק וכתוב יפה רונית, מתה על חדר השאנטי שלך, הייתי מארחת את הפולניה דווקא שם, ואיך אני אוהבת את אלה מה"אכלו לי בלעו לי עשו לי", לא רק הדירה שלך התחילה לצקצק גם אני.כתיבתך רעננה ומשעשעת את מעלה ומאוררת את התדר כאן בבלוגיה רוניתי…
חנה, תודה.
לפעמים באמת צריך להעלות כאן את התדר,
רציניים פה ….
לארח בחדר שאנטי – זה למתקדמים באומץ.
אירחתי את הדודים שלי שם וקיבלתי ציקצוקים ומבטים מלוכסנים ומה לא.
:))
:))
רונית, אם לא המצאת את החברה הפולנייה, יש סיכוי טוב שבעקבות הפוסט היא תהיה חד-פעמית
ואם להשתמש בפרפראזה של אימרה מקובלת על אנטישמים, זה נשמע קצת כמו : כמה מחברותי הטובות ביותר הן פולניות זקנות טרחניות וקטרניות
אנטישמים, אהוד ? הרחקת קצת לכת,
אני לוקחת בכייף.
צחוקים איתך, רונית.
וזה הכי הורס אותי:
"לאחר אי אלו צקצוקים ודברים, נגמר הביקור, כי במפגשים מעין אלו, יש לביקור מן זמן משל עצמו והוא פתאם נגמר (בראש שלי) ומתוכנן להיגמר במשך כמחצית השעה (אצל הגברת)".
אנשים, שאת אומרת להם "טוב, אני צריך ללכת/ להתארגן" והם ממשיכים לדבר(בטלפון ו/או על מפתן הדלת) עוד חצי שעה. אני עברתי לשיטה הבוטה, אבל אני אומר לך, חייבים לחוקק חוק נגד אנשים כאלה.
תודה, שחר.
אתה מבין אותי ואת ההומור שלי.
הוא די קל להבנה, אבל כנראה שלא תמיד בבלוגייה שבה רוב של משוררים.
"פולניות" הפך למושג מושרש ולא מתאר רק פולניות אלא גם מרוקאיות או ארגנטינאיות או כל אישה שיש לה גינוני טקס מוקפדים או דאגנות חונקת…את כותבת עם חוש הומור.
אחלה – כמה צחקיתי!
מהטובים שלך, לדעתי.
אבל ככה זה הצעירים של היום, באמת המיידעל'ה נחמדה מאוד, אבל זה לא כמו שאני רגילה…
מיכל, תודה.
בעיני אחד הפחות מוצלחים, לא מבריק… אבל תודה.
בדיוק, תמי, הפולניות כמושג ולא כעדה, עליה כתבתי כאן 🙂
משעשע. אני כבר מזמן מנסה לשכנע את סבא שלי לקחת בשבילי חדר בבית האבות שלו.
סיגל בן יאיר,
גם אני אומרת את זה לסבתא שלי…
איזה בתי אבות כייפיים.
כל היום משחקי ברידג' והרצאות ואוכל טעים וטיפולים אלטרנטיביים.
אפילו חתיכים יש לה שם …