אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
בוא נשתוק עכשיו למשך שנתיים.
וככה לא נצטרך.
לא נצטרך את כל הסאגה הזו, את הקומדיה, לא נצטרך אפילו להגדיר את הסוג,
כי נשתוק.
כל הצחוק והבכי ואי ההבנות וההבנות, אוהווווו, ההבנות,
את כל זה לא נצטרך.
את הכעס וההתפייסויות, את האהבה שמידי פעם, את אי החיבה הבולט,
את הדומה והמאחד, את ההזדהות היפה, נו באמת.
והמאמצים, המאמצים,
גם אותם אנחנו לא נצטרך !
ואפילו רגש וחום וחיבה, למי יש כוח לכל זה בכלל ?
ומה שיהיה יפה באמת הוא
שלא יהיה לנו צורך יותר בכל אלה,
כי לנו תהיה שתיקה.
רונית,
מאד יפה, ומאד נכון, בעיקר נבון. רצוי לחשוב על זה. מאד רצוי- וצודק. אז כנראה יאיר השמש. וכמו שקראתי באיזה מקום – אצטרך להרגיל את לבי לשקט. (בינתיים הוא רוגש מדי…)
ומשה היקר,
בעיני אין רוגש מידי …
יש אותך, האם אתה מידי ?
בעיני אין מישהו שהוא מידי משהו,
אלא הפוך, רובנו הופכים את עצמנו לפחות מרוב פחד לחיות.
מאוד יפה .
מאד מתוק מצידך, איציק.
אהבתי את הרעיון והנסוח בעיקר"ואת אי החיבה הבולט, את הדומה והמאחד"
תודה, חני.
אני אוהבת כשמשוררים/סופרים קוראים אותי.
רונית
אני שוב כאן
להודיעך שהדפסתי לי את זה.
תודה, משה.
איזה כבוד !
שמחה שבמישהו הטקסט הזה מעורר שקט.
לשתוק ביחד
כל המילים כמו מים
רק מה שלא נאמר קיים
נראה לי
אדיר,מירי.
אבל נראה לי שאמרנו נורא את הכל,
לא ?
אז מה נשאר ? מה כלום לא קיים.
האמת שזה מאד מוצא חן בעיני הכלום. מאד.
היי רונית
להגיד זה קל… אני אמות אם אשתוק… אמות בלי לדבר …
אך השיר שלך חזק כי זאת רק הצעה
להתראות טובה
היי טובה.
אני מרגיעה ומחזקת שזו באמת רק הצעה :))
בעקרון גם אני מתה ונחנקת בשתיקה.
אבל אחרי החנק באים חיים. אחרים.
שנתיים? בקושי שעתיים אני מחזיקה.
שעתיים זה קשה מידי, שנתיים פחות.
שוב, רונית, את פשוט נהדרת.
והתגעגעתי מאוד לפוסטים שלך.
משחק המילים בכותרת הוא לכבודך:)