אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
כמעט 40
ואני בטח אמחק את זה בעוד יומיים, או לכל הפחות אשנה את הכותרת.
(או אתחכם ואנסה בגימטריה, אקצר למ" שבכ"י, רונית מ", כל דבר שאינו מספר יתקבל בברכה).
מספרים כאלה לא אומרים ברבים, לא כשאת רווקה, לא כשאת נראית 10 שנים פחות
לפחות (עאלק) ויש חתנים פוטנציאליים …
מספרים כאלה את לא אומרת, לא חושבת ובטח ובטח שלא כותבת על נייר,
שלא לדבר על מקלידה לאתר שמתפרסם ברשת כלל עולמית.
מספרים כאלה עוד יותר לא מספרים כשאולי את אפילו לא מחפשת לך שום חתן פוטנציאלי,
אלא מקסימום בנזוג ושיהיה מהמם הכי בשבילי, אם אפשר תודה סליחה ובקשה.
אבל עכשיו אחרי שכתבתי מספרים, גם למה שהיה אולי סיכוי, כבר אין.
אני עדיין 39, נא לדייק, וזה לעוד כמה שבועות, יותר מידיי ספורים …
ובחודשים האחרונים החיים מאיצים את קצבם ואני מאיצה בתוכם, הפעם לטובה.
כבר ביומולדת 39 התחיל לו השוק, ותוך כמה חודשים, הוליד כמה החלטות
חשובות מאין כמותן.
כל מה שנראה היה עד תקופה קצרה מאד קודם, כבלתי אפשרי, החל לרקום עור וגידים,
בשל פקודות פנימיות שלי לעצמי.
הרי בחורה לא נעשית ביום אחד… הגיל ההוא, וזה דורש נקיטת המוני צעדים קטנים.
צעדים כאלה שנועדו כנראה לשכך את השוק, ולהראות שאפשר לעשות גם חיים בפרק
זמן של כמה חודשים, רק רק רק בכדי שלא ארגיש לגמרי מבוזבזת, שחיי עוברים בשינה
אחת גדולה, כך לא היתה ברירה אלא להתחיל להתעורר בשלבים.
לקום אפילו בשביל לנצח את האוייבת הגדולה מכולן, הזקנה ההיא שצוחקת בשיניים עקומות
ואומרת, את אני.
חכי, אני עדיין לא את.
וגם: אבל כבר הייתי את בילדותי ולפעמים בנערות, ואולי אפילו בתור תינוקת,
עכשיו אני אחרת, עכשיו אני הכי צעירה …..
והיא רק חושפת יותר את שיניה בגאווה.
זקנה חמדנית, זקנה מכלה, זקנה כל-יכולה.
אני קמה.
על צפרדע לחצות בקפיצות מדודות מרחק של שלושה מטרים.
בכל פעם, היא קופצת חצי מהמרחק שנותר לה עד לקו הסיום.
מתי תגיע הצפרדע לקו הסיום ?
והאם?
התשובה המתימטית, היא,
לא תגיע.
זה יתכנס לשם, אבל לא יגיע.
הצפרדע הזו היא אני, הזינוקים נעשים מלהיבים יותר ויותר, והמרחק לקו הסיום-התחלה,
מתארך, כלומר,
הוא לא מתארך אבסולוטית, אלא בכל קפיצה, מתבצע זום גדול יותר על השטח הנותר והקודם,
ומתקרב יותר ויותר אל הצפרדע ועולמה.
הצפרדע הנצפית נעשית סלבית ללא ידיעתה.
היא בתוך עולמה, קופצת, מתנסה, קורים לה דברים.
הצפרדע הרי כמעט בת …………
וכלום מה תוכל לעשות הצפרדע ?
(וגם: מעולם לא חשבתי שאענה לאנשים במצח נחושה ובגאווה, אני? 39,
ככה לפנים.
ככה זה כשאת עוד מעט בת …..
פתאם הגיל ה"קודם" נראה עוד איכשהו נסבל, ואת יורה אותו לכל עבר,
משל היה זה כל כך משנה.
או כמו שהציג זאת בחור אחד לפני כמה שנים:
את בת 36 למעשה, אבל גם 35 זה מספיק מבוגר … את יודעת)
פחחחח על הגיל. מה זה גיל? מספר טיפשי. זה הגוף שמתחיל לעשות צרות, אז מבינים את הגיל. ואת עוד יש לך זמן, אז תשתקי בבקשה. צוציקית.
יעל, המספר של הגיל, כמה שאפשר להכחיש אותו, משפיע על רובנו. מאד.
לחלק מהאנשים הוא משנה את החיים,
רק הבהלה מהגיל, כן, יש לזה גם צדדים טובים.
ואני לא חושבת שאסור לי לדבר על הגיל שלי ליד מישהו שיותר, או שאני צריכה בגלל זה לשתוק…
רוניתה, נעלם לך ההומור בגלל הגיל המגעיל? יאאלה, צאי מזה, חיי, צחקי, תיהני, תבכי קצת, ואת תחזרי לצחוק בפה גדול על העולם, יותר עדיף, לא?
בשבילי זה היה גיל טוב ארבעים. הפסקתי לחיות למען העתיד והתחלתי לחיות בשביל ההווה, ולכתוב, לכתוב, לכתוב.
זה הזמן שהתחלתי לחיות כמו שבאמת רציתי.
ואני מאחלת לך הרבה אושר ושתגלי בהנאה את כל קסמי הגיל המאוחר.
ענת, אני מרגישה את הסימנים של מה שאת מתארת בשנים האחרונות.
אני מניחה שהרוב רק הולך ומשתפר,
כה זה אצלי,
וכנראה אצל כל ה"לייט בלומרס".
אבל אני מוחה על צמד המילים "גיל מבוגר" 🙂
רונית, כדי להתרגל, מציע לך לעבור לספירה בשיטה הבינארית 🙂
בגיל שלושים חשבתי שאני ישיש. בשנות השלושים שלי חשבתי לעצמי וואוו החיים מתחילים בגיל שלושים! וככה גם הלאה, ארבעים, חמישים. כל גיל ויתרונותיו החדשים והלא צפויים. יש חצי כוס מלאה לכל גיל.
אמיר, תגובה כהלכתה עם הבינארית ..
ואני מאד מזדהה עם מה שכתבת.
גם אני עד שלושים הרגשתי לא משהו, ומשם צפונה, הדברים כל הזמן הולכים ומשתפרים. זה באמת לא ייאמן …
אולי נקמת הקשישים או נקמת היורמים 🙂
יקירתי
מקסים… מעולה… צפרדעים נועדו להזכיר לנו שיש גם צפרדעים בעולם…
מאחלת לך להינות… להתמלא… למצא אהבה , ותמצאי… אל דאגה זה יבוא… כמו דברים אחרים…
להתראות שלך טובה
טובה,
אין על צפרדעים !!
בעיקר טובות.
גיל 40 נראה לי הרבה יותר שווה מ-39 (הגיל המגעיל כמו שכתב פעם יונתן גפן).
מה קרה לך.. שאי אותו בגאון. בקרוב אצלי.
כשיש ילדים זה גיל אחר לגמרי.
רונית, שימי ז" על מוסכמות החברה. הן נועדו כדי שיפרקו אותן מההתחלה ועד הסוף…
מסכימה איתך, אלמוני/ת.
אני רואה אנשים עם ילדים,
והם נראים בגיל 30 כבר קשישים ..
יכול להיות שבגיל מאוחר יותר הם שוב פורחים,
אבל הספיק לי לראות את בני שכבתי לאחרונה, הנשואים כמעט כולם,
נשבעת שלא מרגישה אפילו בדור שלהם.
סיגל,
אני לא חושבת שגיל 40 עדיף על 39,
בטח לא סתם ככה קטיגורית.
זה בהחלט כן מספר שעושה משהו כמעט לכולם, ומי שטוען שלא, בדרך כלל בהכחשה, רק המיעוט הנחרץ אדיש לזה.
אני לא מכירה מעבר עשור שהוא משמעותי יותר מבחינת ההרגשה שאתה הופך למבוגר.
לפחות לפי מה שאומרים, אחרי 40 כבר במילא מרגישים קשישים, ואז זה כבר לא משנה ….
אבל עד 40 הרבה מאיתנו מנסים עדיין להתחזות לצעירים, מי במאמץ קטן ומי במאמצי על …
הקץ להתחזויות, סורו מדרכי,
an old lady passing
:))))
את תראי זה גיל מקסים! כל איחוליי! ואיזה פוסט נפלא! (התגעגעתי כבר!)
אומי, אחותי למספר ולגיל.
עד עכשיו החרשתי,
כל מי שנהיה בן 40 שנייה לפני, איחלתי מזלטובים והשתתפתי בשמחתו, אבל לא גיליתי …
היתי לי עוד חצי שנה להתחזות לצעירה.
נגמרו המשחקים.
שיניים בכוס – Here I come !!!
מהממים, תודה !!
אני עונה לכם אחד אחד אחרי זה…
מזל טוב משמש ובא . ואת יפה מתמיד
חכמה מתמיד וכותבת נהדר את ההווה ואף מהרהרת הרהורים שיש בהם מקום למצוא את עצמינו – הקוראים.
רק להתגאות
אני מתגאה, מירוש,
מתגאה בצניעות, ברוב צניעות,
בצניעות מפוארת 🙂
אחוות הצפרדעים ?
בואי נייסד !!
איזה צפרדעות ????? נסיכות !!!!!!!!11
איכשהו אני מעדיפה צפרדעות על גבי נסיכות.
אבל בהוד ובהדר ובמראה ובכל אנחנו נסיכות בננה. נכון.
את גדי, נראה לי, לא צפרדע.
מזל טוב לגיל המקסים של המקסימה.
איציק, אני גדי באמת,
שזה הרבה, אבל הרבה יותר גרוע מצפרדע :))
אבל יש נקמת הגדיים והיא קורית בגילאים הבוגרים יותר, כמו נניח, 40 ..
אז כתוב שאנחנו נראים צעירים מגילנו :))
גם אניחשבתי כך פעם, עוד כמה שנים תראי עד כמה היית צעירה, 40 זה נעורים, באמת, זה הגיל שאתה חוזר להיות מה שאתה באמת, וזה טוב!!! הרבה שנים נפלאות לך!
תודה, חניל"ה.
אני לא אשכח שאמרת או כתבת שרק בגיל 40 התחיל ללכת לך עם הספרים.
לדידי החיים משתפרים עם כל שנה שעוברת.
רק חבל שלא צועדים בחיים הפוך, מזיקנה לצעירות.
קראתי לאחרונה ספר שנקרא מקוםאחר. שם הולכים ומצעירים עד שנעשים תינוקות בני שבוע ונשלחים בחזרה לעולם שבו מתחילים להזקין. הצרה שמקוםאחר הוא עולם המתים.
מאחל לך מזל טוב. במפגש בין הגיל הכרונולוגי וצפרדעי רוח הנעורים, מאחל שהצפרדעים יגברו. יש גם יתרונות – לעיתים שם היצירה מבשילה ופורצת.
לחיים – לחייך
תודה, משה.
רונית, מזל טוב !!!
הדברים שאת מספרת מעידים דווקא על התחזקות והתחברות אל הדברים והעוצמות שיש בך, שזה ההיפך הגמור מהזדקנות הגוף וההיפך הגמור ממה שקורה לרוב האנשים ונשמתם, שמצטרפת לגוף הפיסי הנחלש ככל שהם מתבגרים וככל שהם מטפסים מעלה בסולם הגיל הכרונולוגי.
את הולכת ונעשית פחות חלשה ויותר חזקה ככל שהשנים עוברות. וכל יום הולדת שלך הופך אמיתי יותר משנה לשנה, תרתי משמע.
אז שיהיה במזל טוב (:
היי, מי כתב את זה ?
אני מאד רוצה לדעת !!
יש לי כמה סברות.
מישהו שמכיר אותי ..
רונית מזל טוב (אגב התגובה האחרונה לא הייתה שלי, זו שאמרת שאת מתה לדעת מיהי. אם כי היא הייתה יפה).
חני, תודה על המשפט "בגיל 40 אתה חוזר להיות מי שאתה באמת", נצרתי אותו, שיהיה.
תודה, פיצפוץ