אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

        *** לכבוד שבוע הדכאון בבלוגייה בגלל שראיתי לחרדתי (ראה מילון נפרד) שאפילו אנשי מילה מבלבלים עצב ובכי עם דכאון, שהם מפחיתים מערכו של הבכי, ואינם נותנים לדמעה את מקומה הראוי, אנסה לפרש כאן מושגים מעולם הדיפרסיה למתחילים, ואופן השימוש בהם. אלך, כמו שאני רגילה, מהקל לכבד, ואתן פירושים מעולם הדימויים הפרטי שלי בלבד: –  נוּגוּת. פירוש:  ...

      [שירה היא לא מותרות. שירה זה צורך, זה הכרח. הם לא יכולים בלי זה, מכורים. האנשים האלה, טוב שלפחות הם כותבים. בכלל זה ידוע שכל האמנים משוגעים. אז עדיף ככה, שיכתבו ולא יוציאו את זה עלינו אחר-כך. ]   מרוב שירה, הלך הבכי. הלך הבכי המר-מתוק שהובטח לי הערב. הומר במאמץ לירי לא נושא פרי.   לא ...

           אחד הדברים שאני הכי לא מתגעגעת אליהם בעולם ההייטק, או יותר מדוייק, בעולם חברות ההייטק, הוא המינוחים העסקיים המופרכים. ככל שהחברה יותר חושבת את עצמה, ככל שמנהליה יותר למדו מנהל עסקים בעברם, ככל שהיא יותר נסחרת בבורסה, ובעצם, ככל שהחברה יותר שואפת להיסחר בבורסה, ככה יגבר בה השימוש במושגי החארטה מעולם העסקים. המונחים הם בדרך כלל מילים ...

       הנה האלתרמן המולחן שאני הכי אוהבת. זה משורר כלבבי, כזה שיכול היה לכתוב על המורכב והפשוט באותה נשימה, כזה שיכול היה לכתוב בכבדות ובקלילות מדהימה, ולעורר בכי וגם בלי סוף צחוק. גבר שאוהב את השיר הזה, ובכלל שירים דרמטיים מפעם, שיוסיף לעצמו 20 נקודות ככה על המקום. אז רגע, הנה הביצוע המדהים של יוסי בנאי ויונה עטרי: ...

       לא יודעת איך לומר את זה, נדלקתי על הזמר דקלון. לא יודעת עליו כמעט כלום, שם פרטי, שם משפחה, וכולי, אבל מהרגע שראיתי אותו באיזו תוכנית שירה בשחור-לבן מפעם בערוץ 1, כשהסתיים השיר ופג הקסם, שאלתי באמוק מי המדהים הזה ששר, כשאמרו לי דקלון, ידעתי שזהו. הבנאדם שר בדיקציה מדהימה, בקלילות מדוייקת, בחירת השירים שלו מדהימה: מנתן ...

בעקבות דיונון תחפושות בפוסט אצל מירי, אני כרגיל אצלי, החלטתי להרחיב את הנושא שעלה בי לכדי פוסט (ראו הוזהרתם). אחרי שדחיתי בשאט נפש את כל מסיבות היער והכפר ששמעתי עליהן, כי נבעתתי מהמחשבה להיאלץ להתחפש ולהתחרות בכל המייק אפ והכוסיות, והצורך המעייף שוב לדפוק הופעה ולמצוא חן בעיני כל הגברברים ולהיות שפנפנה או להתחפש לזונה (אתם יודעים בכמה מסיבות הגברים ...

    ללא מילים http://www.keshet-tv.com/nehederet/LobbyVideo.aspx?MediaID=34082&CatID=4422&Level3=4738    

        סבתא שלי המקסימה נכנסה לבית אבות לפני זמן לא רב. היא נהגה להסתדר די מצויין עם עצמה ובביתה עד אז, עם תעצומות נפש שאני כמעט ולא מכירה, להצליח להיות לבד גם ימים שלמים ברצף, מבלי להתחרפן. (עם יד על לב, מי מבינינו יכול ?). רק שהמצב הבריאותי חייב. הלכתי לבקרהּ וקצת לעזור, כיומיים אחרי המעבר. ירדנו למטה ...

      רק היה פה שלג, ועדיין קצת קר לי בגוף. ופתאם בימים האחרונים – מפגש חזיתי של חי צומח דומם ומדבר, מפגש עתיר ריחות, צרצורים, חיות ופעפוע. עדיין הססנית קצת, צעדיי קטנים, עוד לא רוצה לסמוך לגמרי ולשאוף מלוא ריאות, לחבור לחלוטין לעלוז ולהיטמע. לוקחת את הזמן שלי ביציאה מהמאורה. הנה כמה מהממצאים לפניכם. זה לא אני, זה ...

    זה לא הגשמים ולא שלוליות, גם לא שלג מפשיר ולא הרפש שאחרי. ירושלים היא ה"אשמה" הבלעדית בכך. זה כביכול: הקודש והחול. כל כך הרבה דילוגים אני נצרכת לדלג בכל פסיעה בכל מבט בכל פתיחה של מטרייה, בכל רחוב בכל סמטא בכל טיפה בכל זירזוף, בכל שחור וכל לבן וכל אפור, עם כל אחד, כל מי שרק רוצה בכך. ...