*** לכבוד שבוע הדכאון בבלוגייה
בגלל שראיתי לחרדתי (ראה מילון נפרד) שאפילו אנשי מילה מבלבלים עצב ובכי עם דכאון,
שהם מפחיתים מערכו של הבכי,
ואינם נותנים לדמעה את מקומה הראוי,
אנסה לפרש כאן מושגים מעולם הדיפרסיה למתחילים, ואופן השימוש בהם.
אלך, כמו שאני רגילה, מהקל לכבד, ואתן פירושים מעולם הדימויים הפרטי שלי בלבד:
– נוּגוּת.
פירוש: הלך רוח חולמני-איטי, רומנטי משהו עם מעט עצב קיומי בתוכו.
טוב ל: כתיבת שירה, כתיבה בבלוגייה שלנו, ביקור במס הכנסה, הליכה בגשם/עננים,
דיונים פילוסופיים עם בן שיח אחד בלבד, קפה עם חברה במחנה יהודה.
אופן שימוש: "אני חשה נוגה במיוחד היום, טיפות הגשם שעל שמשת המכונית
רק הסוו במעט את טיפות הטל שקדמו להן מהבוקר, כן, התייצבתי לעבודה כבר ב 6 בבוקר.."
– עצב.
פירוש: המקום הפגיע ההוא, הנקודה הרכה ההיא בלב שלנו תופעלה, אנחנו מרגישים רכים
ופגיעים, אולי אוהבים או חסרים באהבה, אבל בכל מקרה, משהו שקשור באהבה או בחסרונה,
גם חמלה והתרגשות כלפי הזולת או רצון להיטיב, כל אלו קשורים אף הם.
יכול לקרות גם בזמן צפייה בפרסומות, מה שמעיד על מצב ריגוש גבוה במיוחד,
ולהיסחף לבכי תמרורים בשל פרסומת לבמבה.
אופן שימוש: "אני נורא עצובה היום, אני חשה פגיעה ורכה, זה התחיל בפרסומת ההיא
לשיחה מוזלת מחו"ל לבני המשפחה, ומאז אני כל היום חשופה. יש לך שוקולד במקרה ?"
– צער.
כשאדם לוקח את בעיות העולם על כתפיו או פשוט חש אמפטיה כלפי עצבו של האחר.
נגיד חברה שלי ראתה פרסומת לשיחה מוזלת, נתקפה עצב, התקשרה אליי כולה נסערת,
אני עכשיו חשה בצער כלפיה.
אכן, רגש יעיל ומאד עוזר לך ולחברה.
אופן שימוש: "אני נורא מצטערת שאת כל כך עצובה, זו הנוגות מאתמול מהטל של הבוקר
שעצבבה אותך ככה או הצער מהעצב שסיפרתי לך עליו שלשום ?"
מצב מבלבל ללא ספק, אבל בכך הוא מאופיין, ואין לשפוט אדם בצערו.
– דיכי/דיכי אטומי.
מן מילת סלנג ל"דכאון" המחייב יותר.
מלה הנשמעת אפילו משעשעת, היא הרי תספורת חביבה יותר למלה דיכאון,
נשמעת אופנתית וטרנדית, ולא מחייבת העמקת יתר או חלילה דיוק בתיאור.
אופן שימוש: "ירד גשם אתמול והסקיני כבר לא עולה עליי, אני בדיכי אטומי, אל תשאלי".
– תסמונת דאון.
לא פוליטיקלי קורקט, דרך הומוריסטית לבשר שאת בדיכי, מבלי לקלקל מצברוח שמח של אחרים.
אופן שימוש: "אה, את יוצאת למסיבה עם המאהב שלך? סבבה. אני ? סתאאאאם,
תסמונת דאון. זה יעבור עד החתונה".
– דיכאון.
בעקרון, מצב מוחי שמתאפיין בחוסר בחומר שנקרא סרוטונין.
אם זה רגעי, ניתן לפתור ע"י אכילת שוקולד, בכי עז, חברה טובה, או סקס.
(עצה: עדיף לא סקס, זה בדר"כ יחמיר אחר כך).
אם זה מתמשך, ייקרא "דיכאון למתקדמים" (@ כל הזכויות לאמיר).
אפשר להירגע, כי מסתבר שרוב האנשים במהלך חייהם חווים כזה במשך כמה שבועות,
לפעמים כתוצאה מארוע ממשי שיוצר טריגר לארועים מהעבר (נגיד: פרידות),
לפעמים לא כתוצאה מארוע נראה לעין,
אלא פשוט החיים בעולם המטורף המודרני המערבי שלנו על כל השלכותיו ומגבלותיו.
אופן שימוש: "איזה באסה, אני כל כך בדכאון כבר שבועיים, שהסקיני עולה עליי מחדש".
מה שלוקח אותנו להגדרה האחרונה שהיא קצת אוף-רשימה:
– באסה.
כינוי תחנה-מרכזית-סטייל למילה "דיכי",
מן סוג של היפוך חינני למלה "סבבה",
מילה קצבית קצת דרום-אמריקאית כזו שניתן לענטז איתה ולכלול במשפט:
"מה יש לך את? קחי את הבאסה בסבבה", אפשר עם אגוזים בסוף.
עם התייחסות מסוג כזה לעצב/צער או דיכי למתחילים,
במהרה מובטח שהבאסה תהפוך לקצת פחות קצבית, ואז תדרדר במהירות במורד
ה"נוגות, עצב, צער, דיכי, דכאון" וכולי,
עד להיפוך כיוון והחלטה של מושא הבאסה להתחיל להתייחס לעצמו ולמצב רוחו בכבוד,
ובכך להפסיק את רכבת השדים בכיוון אחד הזו.
****
עד כאן למדוכא המתחיל, בעניין פתולוגיות או דכאון למתקדמים, כבר תצטרכו לשלם הרבה
יותר מאשר התשלום הקבוע לספק האינטרנט שלכם..
טוב, המורה, אז בואי נראה אם הבנתי:
מותק, איך הבאת לי את הנוגות היום. אז הרמתי לך טלפון ולא היית וזה עשה לי מה זה עצוב! אבל אל תצטערי. אחרי שתפסתי דיכי קל החלטתי לקחת את הבאסה בסבבה ונסעתי לבלות עם שולה. אז זה סיבה שתיכנסי לי עכשיו לדיכאון?!
זורבה נשאר זורבה :))
אם צחקת, הבנת ..
בכל מקרה, דוז פואה על היישום, אמיר.
אתה הופך לקומיקאי בזכותי :))
תתביישי לך, רונית, לדבר ככה על החיים שלי. בסך הכל מנסה לרכוש קצת השכלה, להתקדם. זה מה ששולה תמיד אומרת לי.
וואללה הבאת לי שוב את הדיכי. לשולה.
אני בטוחה שהפוסט הזה והדיון יוציאו לכולם סופית את החשק משבוע הדכאון הזה, ונחזור לצחוקים הרגילים שלנו בבלוגייה :))
ואמיר, שולה זו מילה מפעם !!
ועוד משהו: אל תקלל לי את ירושלים,
אל תירק לבאר ששתית ממנה,
אתם התל אביבים עוד תחזרו לכאן על ארבע.
אני קיללתי? אני? למה? בגלל שאמרתי הזויה? סתאאאם. זה בגלל שנזכרתי כמה זמן לקח לי לשחרר את ההזייה של שולה.
ואף מלה רעה על שולה! איזה באסה איתך.
היא ירושלמית, שולה.
כן,
גם את החזייה של ירושלים לוקח איזה 3000 שנה לשחרר.
לך לישון !!
הדיון הזה נעשה הזוי.
יש שיעורי בית? אני רואה שאמיר תלמיד מצטיין. מכין שיעורים לפני שנתת אותם.
אהבתי את הנוגות.
נוגה אני היום.
איציק,
נוגים כולנו היום.
יום מוזר, כאילו שרב, אבל אין שמש,
וזה חירב לי נסיעה לים המלח.
אבל אני שמחה.
כך ציווה רבי נחמן.
הנה עוד אתר סקס יפה
http://www.livegirls.co.il/
הי רונית
פוסט מצוין. אני מקווה שאת הידע שצברת על הדיכאון לסוגיו וסוגותיו רכשת מהספרות ולא מהחיים, למרות שאני מניח שתקוותי מופרכות. אני מכיר את הסוגות מקרוב. ועדיין אחרי שמחפשים את בועיות האוויר במיץ של הזבל תמיד נותר רק להיצמד לאחת ולעלות עליה למעלה אל האור.
תודה, מיכה.
אנחנו פה בשבוע הדכאון בבלוגייה,
וזה לכבודו.
ברור שהידע ממקור אישי,
אבל אני כותבת עליו רק כשאני מחוץ לו כמובן …
בתוך זה לא ממש כותבים, בטח
שלא מצחיק..
ואני דווקא לא מאלה שמקדשים את הדכאון, בוודאי שלא את הפסימיות,
במיצובי בחיים,
אני ממש לא יכולתי להרשות את זה לעצמי.
רק חיוביות, רק שלבכות ולהיות עצובים זה מאד חשוב.
🙂
🙂 🙂
כל הקטע הזה:
"- באסה.
כינוי תחנה-מרכזית-סטייל למילה "דיכי",
מן סוג של היפוך חינני למלה "סבבה",
מילה קצבית קצת דרום-אמריקאית כזו שניתן לענטז איתה ולכלול במשפט:
"מה יש לך את? קחי את הבאסה בסבבה", אפשר עם אגוזים בסוף.
עם התייחסות מסוג כזה לעצב/צער או דיכי למתחילים,
במהרה מובטח שהבאסה תהפוך לקצת פחות קצבית, ואז תדרדר במהירות במורד
ה"נוגות, עצב, צער, דיכי, דכאון" וכולי,
עד להיפוך כיוון והחלטה של מושא הבאסה להתחיל להתייחס לעצמו ולמצב רוחו בכבוד,
ובכך להפסיק את רכבת השדים בכיוון אחד הזו."
אני כתבתי על זה סיפור, לא? או שזה בהשראת הסיפור..
ופוסט משעשע, מעמיק חדור
תודה.
הפוסט, כמו שכתבתי, נכתב לרגל שבוע הדכאון בבלוגייה,
וכיוון שראיתי שכמה אנשים מערבבים את המילים דכאון, עצב, צער ודמעה.
סיפור הבאסה שלך היווה גם הוא השראה,
בעיקר המלה "באסה" עצמה, והמלה "אגוזים" …