כולנו כל הזמן שואלים,
וגם פה, בבלוגייה שלנו, מורגשים סימני השאלה הקיומיים האלה שבאויר,
כמו בכל מקום בו אני נמצאת, במיוחד בשנים האחרונות:
מה יהיה עם המדינה, כמה זמן עוד נשרוד כאן, מה עם השחיתות והפוליטיקאים
והזוועות והאסונות, ומה יהיה עם התרבות הקלוקלת ועם הצריכה המוגברת,
ועם החסכים ועם המילויים החיצוניים שלא באמת ממלאים,
ואיפה אני בתוך זה ומה כדאי לי לעשות, והאם מה שאני אעשה יעזור בכלל למשהו,
ומה הקשר בין מעשים טובים, אפילו בקטן, סביבי, ובין ללמוד וללמוד איך לאהוב את עצמי,
ללמוד ולקחת את זה כ"ה"אתגר בהא הידיעה:
איך ללמוד לכבד ולהעריך את עצמי, ללמוד ולתרגל אהבה לעצמי,
ולא לוותר לעצמי, כי רק שם מצוי השפע.
כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה פחד !!!
כל כך הרבה מילויים חיצוניים,
כל כך מעט סיפוק.
לי אישית אין תשובות, יש לי ידיעות פנימיות שלי, תחושות.
רק רציתי כאן לחשוף אתכם לאתר של בחור שהכרתי במקרה לפני כמה שנים
דרך טוקבקים באתר מסויים באינטרנט, נחשפתי לחומרים המדהימים, המחזקים,
המאירים והמיוחדים אותם הוא "מלמד", והייתי רוצה לתת למי שירצה לקחת,
קצת מהמתנה הזו.
הנה לדוגמא מאמר שלו מהימים האחרונים:
http://www.ithaka.co.il/bgidabanshamavemedinat.htm
(נא באמת לקרוא פעמיים לפני שחורצים דעה, ובכלל אם אפשר, לחסוך ממני דעות תוקפניות
או מתלהמות. אם יש לכם הערה, מעניין, ספרו, אבל אני לא המקור לאגרסיות, אז להימנע מזה
בבקשה).
כן, האתר נקרא איתקה.
אני ממליצה על כל "חלק ב' – מאמרים", וכל דבר אחר שיעניין אתכם שם.
הוא לא גורו ולא איש דת, הוא לא מרצה ולא דרשן, הוא אדם שעושה עבודה אמיתית
וקשה עם עצמו, ויש לו גישה לחומרים מדהימים שיכולים לעזור בפשטות לכל מי
שירצה בכך ומוכן לכך.
תהנו !!!
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
אתך יהיה טוב, עם המדינה אני רק מקווה, נהייתי קצת פסימי עבורה, ואיתקה לא מדבר אליי. ניסיתי.
"איתי" הכוונה לקורא.
טוב שניסית, איציק.
החומרים שלו נדירים באיכותם ובפשטותם ובחוכמה שלהם.
אני לא מתפלאת מצד שני שכאן זה לא פופולרי במיוחד.
החומרים שלו לא יודע, אבל הירוק מתאים לך.
תודה, ירוק זה צמיחה 🙂
בשנים האחרונות יש הרבה צבעים..
רונית, כוחו אכן בפשטותו, ויש לו מה לומר. בו בזמן גם חסרונו בפשטנותו (גם הסגנונית – די מעמיד במבחן את הסבלנות).
בשורה התחתונה, אני מסכים לגמרי שאחריות אישית גדולה ככל הניתן היא המפתח לשפיות שלנו כיחידים וכחברה. אבל להגיע לזה לא כל כך פשוט, ודרושות לו עוד לא מעט שאלות ולא מעט תשובות, אני חושב.
אמיר,
כמה מזה קראת ?
כמה אתה מורגל בקריאה של חומרים כאלה ?
גם אני קראתי את כל ספר החיים והמתים הטיבטי, גם אני קראתי קבלה ועניינים ותסבוכים ופסיכולוגיות וכולי.
המבנה הנוכחי בו הוא כותב, והוא הקדיש לזה מאמר אחד לפחות,
הוא מבנה במיוחד פשוט לכאורה,
ופרוש מאד,
כי המטרה של הדברים האלה היא להיות קריאים ושווים לכל נפש.
זו לא חוכמה לדעתי בימינו לכתוב עוד אמרות זן או מאמרים על מאמרים של תסבוכים שקריאים רק אצל המאיון העליון, או רק אצל אנשי מילה.
החוכמה, ובמיוחד במצב החורבני של ימינו הוא לדבר פשוט.
פשטות…………..
בריאות.
רונית, אם מצאת לך שם מים, שתי.
לא התכוונתי לזלזל כמובן – כמה אנשים הלכו בכלל בעקבות ההפניה שלך?
אבל זו דעתי.
לא בטוח שקראנו אותם דברים, רונית. וברור שלא קשה להבין מה הוא אומר. ולא, אני לא בעד ז"רגון וחכמולוגיה. פשוט לא קראתי שם שום דבר שחדש לי. ובמכלול זה נראה לי די לא מספק.
ובכלל אפשר לאסוף הרבה "מה" תיאורטי. אם אדם באמת מסוגל לקחת אחריות עד הסוף לעצמו, הוא כבר עשה כמעט הכל.
האתגר מבחינתי הוא ה"איך?" וזה מה שאני משתדל ללמד את עצמי.
המטרה שלי בהעלאת החומרים האלה,
היא להידבר על הנושאים.
אין לי גורו ואני לא שותה ממימיו.
הוא מבטא יפה מאד מה שאני ממילא מרגישה וחושבת.
וההבנה, היא לא שכלתנית.
"קל להבין" או "קשה להבין", אתה לא בבית ספר כאן.
זו הבנה פנימית-רגשית, שכנראה בשבילך לא רלבנטית כרגע או באופן הזה, וכמו ששיערתי לרוב אנשי הבלוגייה היא לא רלוונטית כרגע.
מי שכן, מוזמן לדבר.
אני קראתי, ובאמת הוא לא הזיז לי את הצ"ופצ"יק של הקורקבן, אני תוהה מה בכלל הוא הצליח לחדש לך, מטחנת פלברות כוללנית שיטחית.
אם הוא עושה לך משהו משמעותי, ספציפי, הייתי רוצה לדעת מהו.
תעשי רק מה שמתאים לך
מה כל כך מפחיד להזדהות ?
תני לעצמך את הכבוד לדון בחופשיות.
נו, באמת, רונית.