אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
[שירה היא לא מותרות.
שירה זה צורך, זה הכרח.
הם לא יכולים בלי זה, מכורים.
האנשים האלה, טוב שלפחות הם כותבים.
בכלל זה ידוע שכל האמנים משוגעים.
אז עדיף ככה, שיכתבו ולא יוציאו את זה עלינו אחר-כך. ]
מרוב שירה, הלך הבכי.
הלך הבכי המר-מתוק
שהובטח לי הערב.
הומר במאמץ לירי
לא נושא פרי.
לא נושא פרי,
אולי יותר נושא ירק,
סלי ירקות כבדים
בחזרה מקניות בשוק פועלים.
כתפיים זרועות זיעה
מאמצים.
רק בגלל שצריך לאכול.
לאכול זה לא מותרות.
**** פורסם במדור שירה ופרוזה של האתר שין1 ****
רונית, לדעתי זאת חלוקה צודקת. אם אנחנו כבר בוכים, אז שגם נסחב סלים?
יש גבול.
אני בדעה שהגיע הזמן לתת לירקות את המקום הראוי להם – למה פירות ופרחים זה יפה? למה לא לקשט כרטיסי ברכה בסלי ירקות?
אהבתי.
מיכל, הירקות בשיר הזה הם במובן של מאמץ, של עבודה.
פרי כדימוי בשיר הוא מבחינתי סוג של פרס, משהו חביב ופורח ונעים.
בירקות יש יותר מן המאמץ.
ירק מסמל תולדה של מאמץ ומזכיר את העבודה הקשה, מפרי בעיקר שמחים ומרגישים שווים.
זו האסוציאציה.
ובכי, הוא הפוך מדיכאון, הוא רגש חי ומפעפע.
ומיכל, אני בעד לתת ירקות במקום פרחים ופירות.
נניח, למה באמת לא להביא רסק עגבניות משובח או בטטה איכותית במקום זר פרחים שנרקב תוך יום באגרטל ?
אפשר גבעולי סלרי…:-)
או לעטר בסלילי בצל סגול :))
-)))))
הבנתי את השיר, הוא רק העלה בי אסוציאציות ירקותיות.השנה הכנתי עבודה לבר מצוה. מוזמנת. במקום פירות שמתי שם ירקות. חבל שא חשבתי על האופציה של הרסק עגבניות. יעני אנדי וורהול ישראלי. במיוחד עכשיו, לזכר הבחור עם הכובע טמבל מהרסק שנפטר.
כן, קראתי על דוגמן הרסק עגבניות שנפטר ..
אנדי וורהול בישראלית זה רסק עגבניות ?
🙂
-))))
להיפך, כשבוכים, הסלים שוקלים
כמשקל נוצה ….
הכל נעשה קל קליל ונפלא, לא ?
זה היה לאמיר.
אולי, לא מכיר.
אבל בטוח שאם מחפשים סיבות, לפחות יש על מה לקטר אחר כך.
מה ??
הצרכים הבסיסים שנדרשים להם בסוף
דוחים מעט את הדיכאון.
יפה.
בכי הוא לא דיכאון, להיפך.
בכי הוא הרבה שמחה בשבילי.
ים של שמחה … ובריאות.
המעברי המילולי בין פירות לירקות יפה. אני אישית תמיד מעדיפה ירקות. אין להם את הריח המתקתק של פרי.
גם אני לאחרונה, מעדיפה ירקות ..
בעיקר יש לי את זה לגמבה ופלפל אדום לאחרונה, מן מחסור תמידי בנוזלים,
טיפוס ייִן …..
תודה אסתי.