אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
הנה האלתרמן המולחן שאני הכי אוהבת.
זה משורר כלבבי,
כזה שיכול היה לכתוב על המורכב והפשוט באותה נשימה,
כזה שיכול היה לכתוב בכבדות ובקלילות מדהימה,
ולעורר בכי וגם בלי סוף צחוק.
גבר שאוהב את השיר הזה, ובכלל שירים דרמטיים מפעם,
שיוסיף לעצמו 20 נקודות ככה על המקום.
אז רגע, הנה הביצוע המדהים של יוסי בנאי ויונה עטרי:
http://www.youtube.com/watch?v=ppP98FWGpl8
נא להקשיב מההתחלה ועד הסוף, יהיה בוחן ידע.
(תנו להירגע מהסקסיות והפזילה הצרפתית של יוסי בנאי….
ומיכולת המשחק והשירה המדהימה של יונה עטרי).
והנה המילים, עם הדגשים שלי:
|
|||
 |
|||
|
רינה – אני אוהב את השמיים
רינה – אני אוהב את הספסל רינה – אני אוהב את סנדלייך את אור עינייך – את ארנקך אשר נפל. אל תדבר בקול דרמטי לא, לא, אני אינני גבר רינה – אל תסלסל לי סרנדה תבכה לה, עדה, תתיפח (!!) לא, לא נחוץ לי גבר לירי אני רוצה שתאהבני אני אוהב אותך כפליים רינה – אל תדבר לי על נזלת מחר אם לא אהיה כועסת ומה תגידי הלאה, רינה רינה – אני אוהב את השמיים |
מזמינה את כולם לניתוח הדגשים, הנה שלי:
קודם כל, תמיד מדהים אותי מחדש, עד כמה הנשים נחשבו אז לקוטריות ולמפונקות,
ושהגבר, לפחות בעיני אלתרמן, צריך להציע להן את הירח והכוכבים בשביל שיסכימו
לבוא איתו לסרט או שיקנה להן גלידת אננס או גזוז (איכס ואיכסה).
מצד שני, לא מרגישה שעדיף לי מה שהיום, מלבד שיוויון ההזדמנויות שמאפשר לי
לעבוד מבוקר עד לילה ולהתמודד אף אני בשוק הטיגריסים המקומי,
שמאפשר לזכרים לצאת עם 4 בנות במקביל ולקבל את הכל על המקום וממש בזול.
אי אפשר איזה ערבוב (מילקשייק אננס) של מה שפעם ומה שהיום ?
ככה, קצת לשחזר את כל הרומנטיקה ומשחקי החיזור ההם ?
ועכשיו לדגשים:
את ארנקך אשר נפל- הוא אוהב את ארנקך שנפל.
פינת הביזאר, תבררי אם זה ריח העור, כמות המטבעות או שמא פטיש לחפצי נשים.
לא, לא, אני אינני גבר – אחד השכנועים המבריקים ששמעתי מפי גבר לאשה.
אין ספק שאחרי שכנוע מסוג כזה, היא ישר "מתמסרת" לך.
תבכה לה, עדה, תתיפח – כמה מאניאק יכול בחור להיות ועד כמה לא היה לה אכפת
שהוא מתמנייק כל כך לאקסיות שלו, והאם זה לא הדליק אצלה נורה אדומה לגביו? תמהתני.
אינך מזמין אותי העירה
ואינך קונה לי גלידה אננס – נודניקית אבל מתוקה. רק מה הקטע עם אננס ?
אני אוהב אותך כפליים
כי את אינך אוהבת כלל – ברור, אין מה להוסיף. האקסיומה הראשונה בעולם מאז גן עדן.
אצלי יש חדר ומרפסת
דיזנגוף 80 קומה שניה משמאל – נראה לי שנשבר לה מהשטויות שלו והיא מנסה לחתוך עניינים.
תודה שהחזרת אותנו אחורה, פעם זה היה שלאגר אדיר שהתנגן ברדיו מבוקר עד ערב; וגלידה אננס – זה ברור, היה לו צורך בחרוז;
"שלאגר", עוד מלה נפלאה.
וצורך בחרוז, בסדר, אבל ציפיתי
מאלתרמן ליותר …
רונית, אני אתך. אין כמו אלתרמן. ובטוח שהוא כתב את זה בערך כמו שדייקת בקריאה. ממזר לא קטן הוא היה.
הקשבת עד הסוף לביצוע?
אם כן, יש בוחן.
הוא היה ממזר, אפשר לקרוא.
ולפעמים מהזה בא לי על פעם…
ככה שנות ה 20 של תחילת המאה הקודמת,
רק עם קצת יותר אמצעים מהמקובל,
פחות קדחת הביצות וג"נטלמנים אירופאיים
מהעלייה הרביעית מכרכרים סביבי.
מה רע ?
לא, לא היה רע בכלל. יותר פשוט, פחות טפסים, פחות אנשים, יותר זמן, יותר סגנון – אפילו בילדותי היה ככה עדיין.
מה הבוחן?
1. באיזו שורה מהשיר מעווה יוסי בנאי את פניו כלעומת יונה ומדוע ?
2. באיזו שורה בשיר טועה במילים יוסי ?
3. איזה פרצוף עושה נגן הפסנתר ובאיזה חלק של השיר ?
עד כדי כך? טוב תרשמי לי נכשל אבל אל תשלחי אותי לשם שוב, כי בטוח שיש לך לזה גם פרשנות.
לא פרשנות, התמוגגות טהורה.
מה שכן, אני לא מצפה שכולם יתמוגגו מזה כמוני בדיוק באותו זמן.
מספיק שמבינים חלקית את ההתלהבות ..
הקטע עם האננס הוא אחד הקטעים היותר משעשעים בשיר. גבר מנומס קונה גלידה אננס. גברים לא מנומסים קונים שוקו-וניל בטח. מה שעוד יפה זה שמנומס קרוב לשורש מסס, הגלידה נמסה ואילו הוא לא מנומס (לא נמס). אפשר לקחת את זה עוד צעד קדימה ולתרגם את האננס ל"אנה נס?" כלומר, לאן אתה בורח. עכשיו, הוא לא מזמין אותה העירה, אז לאן הוא מזמין אותה? ומייד אחר כך אנה נס? שיר ממוסס, קריאה משעשעת
:)))
אהבתי
"גבר מנומס, קונה לך גלידת אננס".
וגם הדגשים עם ה"אנה נס",
והגבר שלא מספיק ממוסס…
מזכיר לי את הפרסומת מפעם
של הסקוטשברייט "ננס":
"ננס, ננס, אל המטבח נכנס וכ"ו…"
שהפכו אותו בלשון העם ל:
"אנס ננס, אל המטבח נכנס, הוריד חולצה פשט מכנס, אנס ונס".
הכי לא PC, והכי שנות ה 70 זה היה.
היה גם את "דור הג"ינס, שותה קוו"ינס"
שכולם הפכו ל :דור הגרעפס, שותה שוופס".
אחחחחח אלו היו ימים.
שיר חמוד. אולי היה המצב אז כמו היום אבל היה איזה סגנון תמים-מיתמם.
לי השיר מזכיר מחול עם תנועות ידועות מראש. כמו מחול חיזור של ציפורים.
ודווקא גלידת אננס נשמע נחמד בעיני.
לא נראה לי שהיה כמו היום….
הנשים נשמעו יותר תלותיות,
משהו כמו "אבא תקנה לי גלידה",
ושהוא צריך להבטיח לה אינספור הבטחות
בשביל לצאת לסרט או משהו כזה.
מצד שני, מרגע שהם מתחתנים, הלך עליה.
"מחול עם תנועות ידועות מראש", זה טוב.
התניות תרבותיות, זה לא משתנה כמעט.
תלותיות? בשנות העשרים? נמרות והיפיות (הראשונות של המאה העשרים!) הסתובבו פה. אל תטעי בנימוסים הלא ממש צבריים (טאוטולוגיה) תחשבי שאנגלים מדברים. ופה היא אפילו מנסה לסגור עניין בדירה, לא?
הכי הדהים אותי שדיזינגוף 80 היתה אז "בסוף החול"……..
אחחחחחחחח, במצב כזה אפילו אני הייתי עוברת לתל-אביב כבר.
ואל תטעה, זה שהן ייבשו ביצות ולבשו סרפן וקוקו, לא אומר שתרבותית לא היתה התנייה של אשה תלויה כלכלית בגבר.
מצד שני, השיוויון של היום הביא יתרונות וגם חסרונות לשני הצדדים.
לטעמי הגברים הםה מרוויחים העיקריים היום מהשיוויון הזה.
אבל לא צריך לערוך מלחמות,
חיים כמו שני בני אדם וזהו, בלי חשבונות מיותרים.
בכל מקרה,
אמיר ויניב,
תוסיפו לעצמכם 20 נקודות לתיק האישי
🙂