כדת וכלוט

בעבודה החדשה של לינדה בלנטיס צריך להתלבש טיפ-טופ. כולם באים בערב לעבוד. רק השף ז"וז"ואל, שהוא גם בעל הבית, בא גם בבוקר, לראות שהכול בסדר. ערב אחד כשלינדה הגיעה לעבודה היא ראתה את השף ז"וז"ואל מסתובב באזור קבלת הפנים בפרצוף מודאג מעל הסיגריה.

שאלה אותו לינדה: "היי, ז"וז"ו (זה השם שלו באמת. הז"וז"ואל זה רק בשביל הברושורים), למה נפלו פניך? ולמה לא תלבש איזה סוודר? לא קר לך?"

התחיל הערב, הגיע הדי-ג"יי, הגיעו האורחים, היה שמח, היו עניינים, היו ריקודים, הכלה נישאה על כתפי מישהו עם כל הקרינולינות, בסוג המעצבן של ישיבה שמאלץ אותך ללפות ברגליך את הצוואר הקרוב ביותר. החתן הטיל וטו והכריח את כולם לחכות עד שיורידו אותה, יושיבו אותה על כיסא ואת הכיסא ירימו על כפיים. האורחים רקדו ועשו רכבת והקפיצו טקילות על רחבת הריקודים.

בהפוגה הראשונה של המוזיקה פתאום נשמע קול מכיוון הבר: "הלו שרמוטה, זה אני! מצאת לך עם מי להתחתן".

עיני הכול נישאו אל הבר, שם ישב אחד במשקפי שמש וכוסית ויסקי ביד. צעק, דיבר, תיאר את חלקיה האינטימיים ביותר של מזל הכלה.

הדודים של החתן עזבו את הרחבה, ובצעדים גדולים ומאיימים התקרבו לבר. אחד תפס אותו בגרון.

ההוא, שכבר היה שיכור, נחנק. חרחר לו: "מה אתה רוצה ממני?"

אמר הדוד: "מה אתה מלכלך על הכלה?"

אמר אבי הכלה שבמקרה דפק ראש על הבר באותו זמן: "איזו כלה בראש שלכם?"

אמרו הדודים: "זותי".

אמר האב: "זו איננה מזל. זוהי מיי-אל. עדיין לא שמתם לב שזו חתונה של צפונים?"

הדודים התרגזו: "מה צפונים בראש שלך?"

ז"וז"ו, שדי מהר הבין מה הולך להיות שם, תפס את ההוא, השיכור, ומשך אותו בעדינות אך בתקיפות החוצה. ההוא לא יצא משם בקלות, ואת הצעדים האחרונים הוא כבר צעד באוויר, כי ז"וז"ו סימן את הסימון המיוחד לקונסטנטין האימתני שעובד אצלו בתור שומר, שוטף כלים ומקלף ביצים קשות.

זרק אותו קונסטנטין החוצה, וז"וז"ו – סתם בשביל הסמול-טוק או אולי בשביל סקר שביעות רצון – שאל אותו: "מאיזה צד אתה?"

"אני מהצד של הרעבים שרוצים לדפוק ת"ראש עם ארוחת ערב במקום על רמה". ככה ענה האיש.

ז"וז"ו אמנם היה מוחמא,

אבל בסוף הערב בכל זאת הוא נראה ללינדה בלנטיס לא במיטבו.

היא שאלה אותו: "ז"וז"ו, קיבלת מחמאה, הצלת ערב, מה כבר יכול להעיב על מצב רוחך?"

וז"וז"ו שוקט יענה לה: "הזמן שסילקתי את ההוא וסתמתי את האף מהריח שיצא לו מהפה ומבתי השחי, שמתי לב שהז"קט שהוא לבש

זה הז"קט שנעלם לי בבוקר".