האדמירל לא שמע, לא הקשיב או שהדברים נכנסו אצל באוזן אחת ויצאו מהשנייה, כמו שלינדה אבחנה. הוא רק הפציר בה שתבוא לראות תמונה של המלון המרהיב שהוא עומד להשתכן בו לשבוע. מלון מדוגם באיטליה, עם ברזי זהב ומשקופי עץ אלון ואפילו חדר כושר, ותראי איזו בריכה.
|
![]() כך בערך זה נראה |
"זה בדיוק מה שתכננתי", הוא צהל.הוא הניח את המחשב על הרצפה, מדרך פוטנציאלי לכל ילד שיעבור בסביבה. מזל שלינדה, באוטומט שלה, הרימה והניחה אותו על השולחן. ואז הוא רץ לחדר השינה, לינדה שמעה אותו הופך מגירות על הרצפה, מרוקן את סלסילת הלנז'רי שלה, היא לא הייתה בטוחה, אולי דמיינה, ששבר פמוט בדרך. למה לכל הרוחות שיהיה פמוט בחדר שינה? הוא חזר בשעטה לסלון, פרש את המזוודה והתחיל לדחוס לתוכה מכל הבא ליד. בעיקר גרביים, תחתונים, חולצות מגוהצות וז'קטים של חליפות. שמגוהצים הם כבר לא יהיו. לינדה פכרה את ידיה בייאוש, והעיפה אותו משם. שילך להתלבש ויעוף לה מהעיניים. כשהמונית כבר צפרה והוא היה לבוש וערוך, עם הטרולי ביד אחת והתיק של המחשב ביד השנייה, היא איתרה את הספידו שלו תלוי על הראי בכניסה. בלי אומר היא דחפה את בגד הים לתיק של הלפטופ ואת הבעל החוצה. נשיקה חטופה לאישה. דרך צלחה.
היי הדס
נהנתי לקרא, תחושה שאת מספרת לי באופן אישי
להתראות טובה