בננות - בלוגים / / פכים גדלים
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

פכים גדלים

(זה ההמשך) באותו ערב, בעשר וחצי בערך, כהרגלי, פשטתי הקרינולינה, בעטתי את סנדלי עור הגדי, לבשתי בייבי-דול כתום עם קישורים, פרקתי העגילים, פירקתי את הבננה-ספליט בראש, סידרתי אבו-עגילה עם שני רולים בקדקוד, מרחתי שתי שליכטות קרם לילה להזנה מואצת של האפידרמיס, מוכנה לישון. יבוא – יבוא, לא יבוא – לא יבוא.
 
לקראת חצות שמעתי קול מנוע שקט של הפרייבט שלנו. כבר היה מאוחר, כאמור, וכבר הייתי מוכנה קומפלט לשנה יופי כבדה. אז הוצאתי מהחלון האחורי של הבית את האף, וראיתי את ש" באמת עם הפרייבט שלנו, ועליו מועמס פח תעשייתי ירוק אך לא מריח.
אמרתי לו: "לא אמרת שתבוא במשאית?" כבר השלמתי עם הפדיחה.
בהתחלה נבהל, מאיפה בא הקול. אחר כך אמר (והסתיר את היבהלותו): "תעזבי, מטרוניתא כמוך תעשה בלגנים במשאית. אז אח"שלי עזר לי להעמיס את הפח על הפרייבט שלנו.
אמרתי לו בזעזוע עמוק: "מהר! אבל מהר לפרוק את הדבר הזה מהפרייבט האלגנטי שלי! שלא יקרה, אפילו לא בטעות, שאני מגיעה מחר לעיר הגדולה לבושה בקרינולינה לתפארת ומובילה פחשפון ירוק ואימתני".
הוריד. מהר ככל שיכול.
3 דקות אחרי כן אני שומעת את גלגליו המקרטעים של חפנו החדש (סחורה סוג זין, יש לציין. רק הגיע וכבר מרעיש?), ואחרי עוד שתיים וחצי דקות ש" אלוף נעוריי שורק לי בחלון.
שוב מוצאה את האף, עכשיו הוא אומר לי: "בחיאת, צאי מהמרפסת".
אמרתי לו: "בשביל זה מספיק אף".
אמר לי: "יום שלם לא ראית אותי, צאי אליי, שמש חיי, בואי לווי אותי כשאני מוביל את הפח אל מקום משכנו החדש".
אמרתי לו: "עזוב אותך, בחיי, בייבי-דול וקרם לילה הם לא ממש הופעה לצאת בה לחוצות".
אומר הוא: "בשביל מה עברנו לכפר אם לא בשביל הפרטיות? מה אכפת לך אחת? צאי אליי, הקדישי לי מזמנך היקר, תארחי לי לחברה בשעת לילה מאוחרת זו. אף כלב לא מסתובב כאן בחוץ. מה את מתעקשת?"
התעקשתי.
הלך.
עוד 3 קרטועים של הפחשפון החדש אני שומעת, ושוב הנ"ל (ש" זאת אומרת) שורק לי בחלון. נו, מה עכשיו?
שוב מוציאה את האף, ועכשיו הוא אומר לי: "את לא תאמיני (באמת אני לא מאמינה שאתה מנג"ס לי ככה בשעה כזאת, אבל שואלת): "מה קרה?"
אומר: "עזבי הכול ובואי. תאמיני לי, שום שכן לא יבוא לחזות בבייבי-דול שלך.
אז באתי.
ומה אני רואה?
במקום של הפח החסר, 30 ס"מ מהפח החדש שש" הביא במיוחד מאחוזת תזזית, שוכן לו אחר כבוד פח אשפה סטנדרטי למהדרין.
הפח חזר למקום משכנו.
אני מסתכלת על ש"
הוא מסתכל על האבו-עגילה שלי
אני מסתכלת על הפח
הוא מסתכל עליי
הפח חזר
הפח חזר
"סתם נסעת לאחוזת תזזית", אני אומרת לו.
וש" שואל: "מה עכשיו נעשה?"?
נו באמת,
מה כבר אפשר לעשות?
 
 
 
המשך יבוא

2 תגובות

  1. צחקתי . תודה . וגם התמונה. נראה כאילו התמונה בול מתאימה. מה היה ראשון?

    • אחרי שכתבתי, חיפשתי במאגר תמונה הולמת. דווקא לא הייתי בטוחה שהיא מתאימה במאת האחוזים. שמחה שחשבת אחרת 🙂

© כל הזכויות שמורות להדס מטס