שבתאי מג'ר פסיכולוג. משורר. מנחה סדנאות כתיבה. תלמיד צי קונג.

למה פעם כן שירה? כי השירה פעם הגדירה את זהותנו. היינו עַם עִם היסטוריה ארוכה מאד ואנשים עם היסטוריה קצרה מאד של לאום ושל מדינה. כל שורה אז הייתה חשובה. והקשיבו. חיכו לשמוע מה אומר המשורר, שיש לו המבט הזה, המחבר בין היסטוריה רחוקה לבין היום הקצר. היו אלה נשימות אוויר. השתוקקו לידע שהביא המשורר, שהיה הפילוסוף, שהיה המדינאי, שהיה עיתונאי, ...

אסוציאציות שלפו מלים. חלל נפתח ובלע קולות ותמונות.  אירועי השעה וגלי התחושה הכתיבו שורה ומשפט.  כך פרץ השיר, היום. הלילה. הבהרות מיוחדות   פְּלוּס הַבְהָרוֹת מְיֻחָדוֹת וְחָכְמָה שֶׁבָּאָה מִשָּׁמַיִם מִינוּס מַעֲלוֹת יְדוּעוֹת עַד לְאִזּוּן מְשַׁתֵּק. לֹא בְּהֶכְרֵחַ הַגּוֹרָל שָׂם יְהָבוֹ אַחֲרֵינוּ סָבִיר בְּיוֹתֵר שֶׁיֹּאכַל עָתִיד בְּכַפִּית יְשָׁנָה. בְּעִקָּר אִם הַיִינוּ שְׂמֵחִים שׁוֹכְחִים שֶׁבְּעֶצֶם הִגַּעְנוּ מִיַּלְדוּת אֲבוּדָה בְּהֶחְלֵט עַד לָרֶגַע הַזֶּה שֶׁנִּצַּת. ...

בוקר בֵּית קפה בדרך   עֶצֶב דְרוֹם אַמֵרִיקָאִי פּוֹגֵשׁ שִׁעֲמוּם מִשְׁפַּחְתִּי שְׁלֹשָׁה יְלָדִים, הוֹרִים, מַבָּטוֹ בָּעִתּוֹן, מַבָּטָהּ בִּשְׁקוּפִית הַמַּכְשִׁיר הַנַּיָּד. לְיַד, אֶחָד, לָבוּשׁ אֵלֶגָנְט, מְעָיֵן בִּרְצִינוּת בְּמִכְתָּב מֵהַבַּנְק. הַשְּׁנַיִם בַּצַּד בִּטְרִיקוֹ שׁוֹתְקִים בְּנִפְרָד חֲלוֹמוֹת מֵהַלַּיְלָה. הַשִּׂיחָה בֵּין רֹאשׁ מְתֻלָתָּל לָרֹאשׁ הֶאָסּוּף מַכְנִיסָה עֵרָנוּת לַמִּתְחָם, וְהָאִישׁ הַבּוֹדֵד מְעָשֵׁן לְאִטּוֹ סִיגָרִיָּה שְׁמִינִית בְּדַרְכּוֹ לַבְּדִיקָה הַקּוֹבַעַת. הַרְחֵק בַּדָּרוֹם כֹּחוֹתֵינוּ חָדְרוּ הַרְחֵק בַּצָּפוֹן כּוֹנְנוּת ...

עד הרגע האחרון   עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן הֶאֱמַנּוּ שֶׁמִּלְחָמָה לֹא. הֶעֱסַקְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים וְהֵם לֹא. בְּחַדְרֵי חֲדָרִים עָסְקוּ בְּעִנְיְנֵי אֻמָּנוּת מִלְחָמָה. קוֹנִים וּמוֹכְרִים מְזִיזִים עֲמָדוֹת. מִידֵי שָׁעָה יוֹשְׁבִים מְשִׁיבִים אֶת נַפְשָׁם בְּמַשְׁקֶה וְעוּגָה. חוֹשְׁבִים עָלֵינוּ לְלֹא מְנוּחָה אֲחוּזִים דְּאָגָה וּבוֹנִים עָתִיד בָּטוּחַ. יְלָדֵינוּ בָּחוּץ מַמְשִׁיכִים לְשַׂחֵק אֲנַחְנוּ הָעָם עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן.  

  מוֹת     אָדָם מֵת, מַדּוּעַ בּוֹכִים? צַעַר דָּמִים וְשָׁנִים וְדוֹרוֹת מְפַעְפֵּעַ, מַרְעִיד נִימוֹת כְּמוֹ הָאֲדָמָה זָעָה, כְּמוֹ קוֹלוֹ שֶׁל שֶׁקֶט גָּדוֹל נוֹהֵר, סוֹחֵף וּמֵרִים אֶת כָּל סִפּוּרֵי הָאָדָם כֻּלָּם כְּאֶחָד מִתְחַבְּקִים לִצְלִיל מְיֻחָד וְיָחִיד שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם, אִישׁ וְאִשָּׁה בְּלִבָּם נוֹהֵם וּמוּאָר וּמוּעָד – לֵידָה הָיְתָה פֹּה וְהִיא מִסְתַּיֶּמֶת כָּעֵת.    

סדנת כתיבה– פיתוח הכתיבה האישית והנאת הכתיבה     הסדנה מיועדת לאנשים כותבים, שמסוקרנים בכתיבה, שמרגישים דחף לכתוב, שרוצים לשכלל את כתיבתם וליהנות בה, ולאלה שקצת חוששים מן ההבעה בכתב וגם נמשכים אליה, ולמי שמרגישים שבכתיבה הם מבטאים היטב את מה שבתוכם, ורוצים להעמיק ולפתח את היכולת הזאת.   הסדנה מערבת התנסות בכתיבה, בקריאת טקסטים, בהאזנה לטקסטים, במתן ביקורת משַתפת ...

יפו, אישי   כְּשֶׁגָּדַלְתִּי בָּהּ הִיא לֹא הָיְתָה עִיר בְּפִי וְלֹא בְּדִמְיוֹנִי הִיא הָיְתָה הַשַּׁד שֶׁלִּי, גּוּפִי, הָאֲדָמָה, הִיא הָיְתָה מִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים וּפִסְגַּת הַחֲלוֹמוֹת בַּגִּבְעָה הָעַתִּיקָה. אַחַר כָּךְ הִיא הָיְתָה מִלָּה. לִפְנֵי זֶה עוֹד הָיְתָה לִי אֲנָשִׁים, וּמְקוֹמוֹת, הָלְכָה אִתִּי לְכָל מָקוֹם וְנִכְנְסָה אִתִּי לִישֹׁן. אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהָיְתָה שָׂפָה, יָכֹלְתִּי לְהַתְחִיל לַעֲשׂוֹת אִתָּה שִׂיחוֹת, וּמְרִיבוֹת, וְאַהֲבָה. וְאָז הִגִּיעָה תֵּל-אָבִיב וּמָשְׁכָה ...

    טועה לחשוב פַּעַם  נֵרוֹת הִדְלִיקוּ שְׁתִיקוֹתֵינוּ  וּמַבָּטֵינוּ הִשְׁתַּלְּבוּ  הַיּוֹם אוֹר בְּמִלּוֹתֵינוּ קוֹרֵעַ  וּמַבָּטֵנוּ טוֹעֶה לַחֲשׁוֹב.  שיר בספר יפו, כשהייתי רחוק שיצא לאור החודש  

    שׁוֹאָה מִתְנַצֶּלֶת בִּפְנֵי מַעֲמִידֶיהָ יוֹדַעַת שֶׁצְּרִיכָה לְהוֹדוֹת אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת, לֹא תוּכַל לָבוֹא. מְחַפֶּשֶׂת לָהּ תֵּרוּצִים וּמִתְרַחֶקֶת מִבָּמוֹת לֹא כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה לְהַנְצָחַת שְׁמָהּ. שָׁלְחָה אֵלֵינוּ אִגֶּרֶת עִם בַּקָּשָׁה צְנוּעָה – נָא לְהִתְחַשֵּׁב בָּהּ הַשָּׁנָה וּלְאַפְשֵׁר לָהּ קְצָת לָנוּחַ הִיא כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ צְעִירָה. תִּשְׂמַח לְהַאֲזִין בָּרַדְיוֹ כְּשֶׁהִיא מְכֻסָּה בִּשְּׂמִיכָה. גַּם הִבְטִיחָה לָטַעַת עֵץ קָטָן. וְעוֹד הִיא ...