יפו, אישי

כְּשֶׁגָּדַלְתִּי בָּהּ הִיא לֹא הָיְתָה עִיר בְּפִי

וְלֹא בְּדִמְיוֹנִי

הִיא הָיְתָה הַשַּׁד שֶׁלִּי, גּוּפִי, הָאֲדָמָה,

הִיא הָיְתָה מִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים וּפִסְגַּת הַחֲלוֹמוֹת

בַּגִּבְעָה הָעַתִּיקָה.

אַחַר כָּךְ הִיא הָיְתָה מִלָּה.

לִפְנֵי זֶה עוֹד הָיְתָה לִי אֲנָשִׁים, וּמְקוֹמוֹת,

הָלְכָה אִתִּי לְכָל מָקוֹם וְנִכְנְסָה אִתִּי לִישֹׁן.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהָיְתָה שָׂפָה,

יָכֹלְתִּי לְהַתְחִיל לַעֲשׂוֹת אִתָּה

שִׂיחוֹת, וּמְרִיבוֹת, וְאַהֲבָה.

וְאָז הִגִּיעָה תֵּל-אָבִיב

וּמָשְׁכָה אוֹתִי אֵלֶיהָ.

וְעוֹד הָלַכְתִּי לְמֶרְחַקִּים

עָזַבְתִּי אֲנָשִׁים, עָזְבוּ אוֹתִי,

יָפוֹ נֶעֶשְׂתָה גַּעְגּוּעַ

רְכוּשׁ פְּרָטִי,

אִישִׁי.

מתוך ספר השירים יפו, כשהייתי רחוק (עיתון 77) שראה אור החודש