AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים

  הִפְסַקְתִּי אֶת נְאוּם הַתּוֹכֵחָה שֶׁלָּךְ לֹא נוֹתַר לָךְ מָה לוֹמַר נדלקתי כְּמוֹ מְדוּרָה שֶׁל שֵׁבֶט שָׁכוּחַ ונזכרת מילמלת בִּמְבוּכָה: "בְּרֵאשִׁית הָיִיתָה מִקְטֶרֶת". עישנו וְהִתְפַּלַּלְנוּ. מִילָה נצרפה עַד הֱיוֹתָהּ גּוּף. בְּמֶשֶׁךְ שֶׁשׁ שָׁעוֹת הָיִינוּ שֵׁבֶט. אַחַר כָּךְ שָׁכַחְתְּ חזרת לְדַבֵּר וַאֲנִי כָּאן כְּמוֹ חַיָּה כְּמוֹ עֵשֶׂב נָשִׁי מנסה לְהַבְעִיר אֶת דַּפֵּי הָאֱלֹהִים.  

  אין לי ממה לפחד. הנורא מכל כל הזמן כאן. ידיי, ידייך ספוגות בו. גשם תמיד עובר בין הקורות. אני לא מפחדת. בית פרוץ לעולם יהיה ביתי. בו נחמה ללא חיבוק. בו בעירה איננה כלה. בו מטבע זהב נופל אל כף ידי הקפואה.  

  הנה אני בין אלה שמתפקדים על אף הכאב. אלה שקמים בבוקר, מתחילים לעבוד, מסיימים בזמן. אני מסתדרת נפלא. סופסוף. דכאוניים הם מתפקדים גדולים, שמעתי פעם בטלוויזיה. אף פעם לא ידעתי לאסוף את עצמי ככה, להפוך את הכאב ליהלום חותך, לכתוב על עורי. התחושה כאילו עשו ממני תוף. עור מתוח עד להתפקע, קצב מכות מושלם ושום דבר לא נשבר. אדם ...

סגרנו את שבע שנות "מטעם" בערב מלא שירה, מוזיקה ויופי. על הבמה הופיעו ירון לונדון, מנשה נוי, דרור קרן ועוד. בין המשוררים היו חדווה הרכבי, סיגל בן יאיר, נוית בראל, אנוכי ואחרים. יצחק לאור היה מלא להט ובעירה כמו טלה אמיתי. חדווה הרכבי רגשה וסערה והרשימה אותי באופן מיוחד. אגב, יש לה שמש וירח בדלי. הרבה מרדנות. אני מצרפת קישור ...

חשבתי שאני חודרת לעולם רע אטום, בועת הרע בתוך הטוב הצרוף. חשבתי שאשאב, אכלא בתוכו, אחנק ואמשיך לחיות כחולה, לא נושמת. אבל יש נשימה מבעד לקרום, אפשר לדבר ולשמוע תשובות, אפשר לבלוע את הרע ובמאמץ על לעכל אותו, ולמצוא את עצמי מרחפת בבועת הרע, כמו פרפר בחדר עינויים, ואת אפילו אומרת שאת אוהבת אותי, אבל בלי מילים, ברע את אומרת, ...

כמו שתי ציפורים אנחנו לומדות מקור אל מקור חשמל מדליק את בתי השחי "יש לנו כנפיים" את מלמדת במילים, בלהט, בהשראה בוראת מעוף אני חוזרת אחרייך בגבורה שקטה. תלמידת הטוב הצרוף. יש לנו כנפיים!

את רואה את חיי כמו סרט מוקרן על סדין לבן שעל הקיר. את רואה ומתאפקת, נושכת שפתיים כי בשלושים ושש שנים ראשונות אין לך זכר. שלושים ושש שנים בהן אהבתי נשים אחרות, אכלתי הכול לבד, עד הפירור האחרון, בלי להשאיר לך חצי. עמדתי בתור ארוך משועממת, משחקת במטבעות, בלי שמץ מחשבה עלייך, בלי שום צורך בך. הנה אני מרימה את ...

  שעה שקטה איתך. אד עולה מעל שפתי מלחמה. זו כבר היסטוריה. אד עולה מעל תהום שפתייך אדם נולד שוב מעפר חיים בוקעים מכל קמט. אני אומרת שוב. זה אד שעולה אל נחירי האל. קורבן תודה על ריב עשיר כמו נחל בראשית שבו נולדנו.  

כל האנושי ירד מאיתנו כמו צבע שלא הלם, לא נותר דבר, לא בי, לא בך. אני צופה בסקרנות בכלב מוכה המפליא את מכותיו בפגר. צופה בעיני הפגר, לבי המת שליו, גופי לא מרגיש כאב. סקרנות הורגת אותי. נדמה לי שאת מתמכרת להיותך מכה, ריח הדם מעורר בך תאבון, עיניים כנועות הנישאות אלייך הן פרס משובח. שליטה באדם אחר מעולם לא ...

ריח של קפה שחור. צפרדע נופלת לתוך ידיי. בדמעות אני מטהרת את הבוקר. עוויתות ברכה.