סרט

את רואה את חיי כמו סרט מוקרן על סדין לבן שעל הקיר. את רואה ומתאפקת, נושכת שפתיים כי בשלושים ושש שנים ראשונות אין לך זכר. שלושים ושש שנים בהן אהבתי נשים אחרות, אכלתי הכול לבד, עד הפירור האחרון, בלי להשאיר לך חצי. עמדתי בתור ארוך משועממת, משחקת במטבעות, בלי שמץ מחשבה עלייך, בלי שום צורך בך. הנה אני מרימה את ראשי. בכל התור האינסופי הזה אני היחידה מסתכלת למעלה. האם אני רואה אותך? את עוצרת נשימה. המטבעות נשפכות מכף ידי, אני עושה צעד החוצה, יוצאת מהתור. לחם לא יהיה היום במשפחת כוי. לחם אחר מושך אותי החוצה, למעלה, בטני הריקה חשה בנוכחות רפאים, קרובה מכדי שאוכל להתעלם. נשימה עצורה של אישה שטרם אהבתי מרחפת מעל רוסיה כולה. הם רוצים לחם. כן, יהיה להם לחם. שבע פרות שמנות אני שולחת ברחבי ארצי ועוזבת. המטבעות שהשארתי על רצפת החנות יהפכו לכתובה בשפת הקודש. הייתי רעבה ופשוטה כשראית אותי מלמעלה. ועכשיו מה? שטר אמונה בידי. בנס חפצתי בגללך. רגליי עומדות על ענן ולמטה לחם לרוב.