AFTER HADES PARTY
  • שרה כוי

    יש אלוהים והוא מעשן בחדר השני.  

ZEMFIRA

 

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=CsR0-WNfJIA

ספרי לי על אוסטרליה

אני נורא סקרנית
אולי דווקא זה המקום
בו אעז ואטיל עוגן
ובשיחות עם האוקיאנוס
כשיירד עליי גשם
או כשיירד עליי גראס
יתגלו לי הסודות.
אבין ולא אהיה כבדה יותר.
בידיים שקופות
אתפוס בכתפי עצמי
וארים את מי שאני.
 
בואי נקשקש על האירוניה
אני נורא סקרנית.
בטיפשות גמורה או ביושר נשגב
אקח סיכון ואתקרב
הריחות שלך מביכים אותי
אני לא מכירה את שמות הריחות…
גם אותך אני לא מכירה!
לא ראית אותי אף פעם
אבל אני כבר סולחת!
ואילו את
שונאת מראש.
 
ספרי לי על אוסטרליה
 
בואי נקשקש על האירוניה
 

אני נורא סקרנית

 מילים, מוזיקה ונשמה גבוהה ויפהפיה – זמפירה רמזאנובה.
תרגום מרוסית – שרה כוי.

 

 

16 תגובות

  1. גבריאלה אלישע

    ברוכה השבה, שרה,

    מוזיקה נפלאה, זמרת נפלאה, לא הכרתי, תודה על הרחבת האופקים, וגם הטקסט יפהפה…

    (אם הבנתי נכון, תרגמת את המילים שלה מרוסית. אני חושבת שכדאי לציין זאת במפורש, כדי לא לבוא לידי טעות.)

    • תודה, גבריאלה
      כן, אני צריכה לציין שזה תרגום.
      כל כך שמחה שאהבת. היא היוצרת האהובה עליי בעולם כולו, נוגעת במיתר הכי מצלצל בי. היא לא רק זמרת ומוזיקאית, אלא גם משוררת. ובכלל אני חושבת שמה שהיא עושה זאת שירה שלמה ומושלמת, גם המוזיקה היא חלק מהשירה. ובכלל, אני נמשכת אליה כל כך! הלוואי והיא הייתה מושגת.
      זהו, שפכתי לך הכול, תודה שהחזרת אותי לבננות. מקווה שלא ארצה לברוח שוב.

      • אני מתכוונת שהקול שלה שעולה ומתפוצץ הוא שירה. למשל כשהיא אומרת: "גם אותך אני לא מכירה!" המילים בלבד לא מספיקות. צריך לשמוע א י ך היא אומרת את זה. זה בלתי נשכח. במילים הפשוטות ביותר שיש מקופלים עולמות רגשיים ורוחניים עצומים.

        • גבריאלה אלישע

          הקשבתי לשיר ועקבתי אחר התרגום שלך בו זמנית, מה שאיפשר לי לשים לב להתפתחויות ולשינויים בגון הקול ביחס למילים.
          אגב, האם בסוף הבית הראשון, אחרי "וארים את מי שאני", לא צריכה לחזור השורה "ספרי לי על אוסטרליה"?

          נכבשתי אף אני לשיר הזה, אזכור את זמפירה…

          • כן, בדיוק, השורה על אוסטרליה חוזרת, אבל השמטתי אותה. אודה לך בכנות שהתרגום הוא לא אחד לאחד, איפשרתי לעצמי חופש גבולי, אבל תאמיני לי שזה מעביר את רוחה של זמפירה באופן יותר מדויק מאשר אם הייתי מעתיקה כמו רובוט אחד לאחד. ילדתי את זמפירה בישראל וככה היא הייתה כותבת בעברית. תאמיני לי. אני י ו ד ע ת. אני והיא צומחות מאותו שורש נשמה. היא צעירה ממני בשנתיים, אבל התחילה לפניי. שמעתי אותה והתחלתי לכתוב. ה י א קבעה את סגנון הכתיבה שלי.

          • אגב, אני מאושרת שהקשבת כל כך בקפידה. היא שליחת האל, תאמיני לי.

          • גבריאלה אלישע

            היי שרה, נפלא שיש לך מקור השראה כזה…

            לגבי נאמנות למקור ומידת החופש בתרגום – יש גישות שונות. אישית, אני בעד נאמנות למקור ככל האפשר, אלא אם כן יש סיבות ממש טובות ומשכנעות למה לא…

            יכול להיות מעניין אם תביאי גם תרגום נאמן למקור לצד התרגום הנוכחי – מה שיאפשר להשוות בין הגרסאות ולראות אם באמת יש יתרון לגרסה אחת על פני רעותה…

            (אבל כאמור השיר יפהפה בכל מקרה)

            לילה טוב

          • ספרי לי על אוסטרליה
            אני נורא סקרנית
            אולי דווקא במקום הזה עצמו
            אעז ואטיל עוגן
            ובשיחות עם האוקייאנוס
            תחת גשם או בהשפעת הגראס (תחת גראס)
            יתגלו לי הסודות.
            אבין ואעשה קלה
            וביד שקופה
            ארים את עצמי בעודי אוחזת בכתפיי.

            ספרי לי על אוסטרליה.

            בואי נקשקש על האירוניה
            אני נורא סקרנית
            זאת טיפשות או יושר
            אסתכן ואעמוד יותר קרוב
            הריחות שלך מביכים
            אני לא מכירה את שמותיהם
            אני בכלל לא מכירה אותך!
            את רואה אותי לראשונה!
            אני סולחת מראש
            ואת להיפך
            שונאת.

            בואי נקשקש על האירוניה

            ספרי לי על אוסטרליה
            אני נורא סקרנית

            לילה טוב
            תקראי מחר
            חלומות פז על זמפירה.
            בעצם יהיו אלה חלומות גופרית וחיטה.

          • גבריאלה אלישע

            אישית, לא מוצאת הצדקה להשמטת השורה או להיפוך סדר השורות בסוף, וכמה דברים נראים לי עדיפים בצורתם המקורית, כגון:

            אולי דווקא במקום הזה
            אעז ואטיל עוגן…
            (לא צריך עצמו)

            אבין ואעשה (או אהיה) קלה…

            אסתכן (ולא אקח סיכון, שזה גם לא תקני מבחינת העברית, זה תרגום מילולי מאנגלית של take a risk)
            וכולי…

            בקיצור, לדעתי יש מקום לעריכת התרגום

            אולי תשמעי עוד דעות

          • את צודקת.
            לתרגם את זמפירה זה כמו לתרגם את שקספיר.
            רק שצריך לעבוד שעות על הבדל דק בין מילה פשוטה ביותר אחת למילה פשוטה ביותר אחרת. להגיע לדיוק הלב.
            אני חוששת שאם אשמע יותר מדי דעות, אני אתבלבל. אשאיר את זה ככה בינתיים. יום אחד כשאהיה מוכנה, אתרגם את כל שיריה. אבל רק כשאדע לעשות פלאים. עדיין חסרה לי שליטה בעברית בשביל פלאים.
            בכל אופן, תודה לך על "הסדנה". היה לי נעים באמת ומאלף.
            מחר אקרא אצלך בבלוג את מה שכתבת לאחרונה. אחרי שאתרגם שני עמודים לפרנסתי.
            חשבתי שאת ישנה.
            אפילו אני כבר נופלת מעייפות.
            אז לילה טוב בכל זאת, גם אם טבעה הספינה עם החיטה והגופרית.

          • גבריאלה אלישע

            יישר כוח, שרה, לדעתי את כבר עושה ועשית פלאים בשירייך החד-פעמיים, וזמפירה ותרגומייך מרחיבים את האופק…

          • א. חיוך.
            ב. איזה מזל את?

  2. על התלישות בעולם.
    על הרצון להכיר ולהתחבר.
    על חוש הריח הרגיש
    ועל הסקרנות כציר מרכזי בחיים.

    יפה ל ZEMFIRA ויפה לך, שרה!
    (הקפדת יתר בתרגום עלולה לכבול את ידי המתרגם כאמן בפני עצמו)

    • היי חנוך.
      דווקא לאחרונה הגעתי לתפיסת העולם של הקפדה ודיוק. אני לא בזה כל רע, כדאי גם לך להיפתח קצת בכיוון הזה. יותר מדי צרות פקדו אותי בממלכת הרגש מחוסרת הרסן.
      בכל אופן, בוקר טוב ושמחה שאתה כאן אם כי היית איתי גם בוורדפרס ובפייסבוק.

  3. שרהלה יופי שחזרת
    אקרא ואשמע אחר כך ואגיב
    לכל אחד כאן יש הסגוליות שלו
    וכשהוא נעדר משהו במכלול
    חסר

    • בשמחה, חנה'לה.
      אשמח לשמוע את דעתך.
      אולי את צודקת אם כי בננות מזמן כבר לא מכלול קבוע. רבים חסרים. לי למשל גלי-דנה זינגר חסרה כאן. בננות זאת משפחה משתנה ללא הרף. וממכרת. היה לי בהחלט קשה להתנגד לרעיון לחזור. גבריאלה רק העלתה את האפשרות באופן לא מחייב וקפצתי על המציאה מיד. אני בהחלט שמחה לראות אותך שוב ומחכה בקוצר רוח לאינסייט שלך בנושא זמפירה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשרה כוי