AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים
גבר ואישה פורחים ומלבלבים בחדר הביקורים. מולם יושבת גופה של חולת נפש. גבר משתעמם, אישה דואגת ומכניסה פלחי מלון ואבטיח לפיה של הגופה. הגופה אוכלת באדישות, ללא הכרת תודה, ללא הנאה. היא קיבלה ערכה להסרת השער בשעווה שביקשה. על סנטרה ומעל שפתה העליונה שער שחור, כמעט כמו שערו של שיווה עליו אלים גולשים מטה. שום אל לא גולש על שערה של חולת הנפש. רק שדים חדי ציפורניים נאחזים בו, מעבירים בו חשמל אדום וקופצים לשמיים לספר את קרזול עולמנו. משונה בעיניי הגבר שגופה רוצה להסיר שער. זה לא ישנה בהרבה את מתותה, לא ישנה את הסוף בעיניה, את סוף עורה, את סוף כל תנועותיה. לדעתו של הגבר על הגופה לשכב בארון מתים. זהו מקומה המיועד לה על ידי העולם הנכון והיעיל. גם הגופה לא מבינה למה תקף אותה פתאום הרצון המשונה. אם החיים נעורו בה, אין בזה דבר מלבד הסכנה. בית חולים פסיכיאטרי אינו מקום יאה ללבלוב ופריחה. חולת נפש מצמידה ללבה את הערכה ונפרדת בלי רגש מהאישה ומהגבר. היא נכנסת למחלקה, לגופות אחרות, דומות לה בכל, אפר מבטן קרוב לה יותר ממלון ואבטיח.
האחות שושנה מחממת את השעווה, מסדרת את כלי הפסטיק המצורפים לערכה, קוראת את הוראות השימוש. הגופה נראית מעט יותר חיה, משהו מעין חיוך מסתמן באיזור פניה. האח המודאג מציץ מחדר האוכל ושואל את כל החולים בעצבנות: "מה היא עושה שם, בעמדת האחיות?" כולם שואלים זה את זה, מופתעים, דואגים, נרגשים והנה מגיעה התשובה מניחת הדעת: "מורידה שער". הגופות מתרגשות. אלה שהיו פעם גברים, חשים כוח טמיר עולה בגופם, אלה שהיו נשים, מחייכות מתחת לשפם.
חולת נפש מורידה שער והאחות עוזרת לה, מחלקה כולה מסירה את המעטה האפל מעל פניה ומתגלים פנים בהירים, חיים, נינוחים, המחלה עצמה ששיגעון שמה, נזכרת בקיום הפנים ומפנה להם מקום במרכז העולם.
חולת נפש מורידה שער והאחות עוזרת לה, מחלקה כולה מסירה את המעטה האפל מעל פניה ומתגלים פנים בהירים, חיים, נינוחים, המחלה עצמה ששיגעון שמה, נזכרת בקיום הפנים ומפנה להם מקום במרכז העולם.
טקסט צורב שרהלה
בוקס בבטן
הצלחת להעביר אל הקורא את תחושת הזומביות של תשושי הנפש
חזק!
שבוע טוב ומבורך שרהלה
שבוע טוב חנה:-)
תודה