תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
אני זוכרת כשעברנו אליה, העיר רק נולדה, הבטחנו לעצמנו ולאחרים שכשהעצים יגדלו מודיעין כבר לא תראה כל כך אפורה. אבל העצים גדלו ובכל זאת…
את ספר הביכורים שלי "קול של פרפרים" כתבתי במודיעין. העלילה מתנהלת על קו תל-אביב ירושלים והגיבורה, שירה, גרה באמצע- במודיעין. תיארתי בספר את מודיעין כמו שיבוט שלא התאימו לו אופי. עיר שתוכננה לה יחדיו – קבלנים ושות'.
בין ירושלים לתל-אביב מודיעין היא פנינת ההווה, האחות הצעירה עם השער הארוך והשיניים הלבנות שכשהיא פותחת את הפה לדבר אין לה הרבה מה לומר בעוד יופיין של אחיותיה קורן מאישיותן.
ב"ארץ נהדרת" צחקו, כך הבנתי, על אפרוריותה של מודיעין. לאחר שהתמוגג מהבדיחות עליהן חזר, הרצין בני לפתע, "אבל את יודעת, אמא," אמר ובפניו שוב ניכר כאב הפרידה מהחברים שנאלץ להשאיר שם עם המעבר צפונה "זה נכון שמרחוק מודיעין נראית קצת אפורה אבל אם מתקרבים רואים שיש בה אנשים צבעוניים."
צודק!
שלום לך יקירתי,
סוף סוף אתר בננות אישר לי "להגיב".
אז קודם כול ברכות לבלוג החדש שלך,בכשרון כתיבה כמו שלך צריך להשתמש ואף לחלוק בו עם אחרים.
את ספרך הראשון,ואני מקווה לא האחרון, "קול של פרפרים",קיבלתי אישית מימך בין הראשונים והתרגשתי כאילו הצגת לי את בנך בכורך. הייתי שם בתהליך הכתיבה הארוך ובתהליך ההוצאה עד שזכית להחזיק את הספר ביד. אני ממליצה בחום לכולם ללכת לקנות ולקרוא את הספר,הוא מיוחד ומרגש וכול מי שאוהב את הסדרה פלפלים צהובים יאהב בוודאי את הספר.
לגבי עירנו היקרה מודיעין, כמה מילים טובות. נכון בסופי שבוע ובשעות הערב היא נראית נטושה, אם אתה מעל גיל 12 לא תמצא בוודאי מה לעשות בה, אבל… יש בה המון אנשים איכפתיים וחמים שמהווים זה לזה תחליף משפחתי למשפחות שנשארו בערים "הצבעוניות", ויש בה המון טבע ונוף מ ד ה י ם מסביב ובאמצע, כמו גבעת התיתורה הנהדרת שמתחילה את פריחתה עכשיו.
שבת שלום יקירתי ונשיקות
מירי
תודה חברתי
כפי שכתבתי יש לי במודיעין חברים יקרים וכידוע לך היית בראשי כשכתבתי זאת.
לגבי ההקבלה ל"פלפלים צהובים", אז למרות שבשניהם עולה נושא האוטיזם וכמובן שהייתי שמחה לקוראים ככמות הצופים בתוכנית, אני לא בטוחה שיש קשר השוואתי בינהם.