ספרות על הבמה

"ספרות על הבמה" של תיאטרון רות קנר 

בשנה שעברה התקיימה במרכז משכנות שאננים בירושלים סדרת הרצאות בשם "ספרות על הבמה". אחת לחודש עליתי לבדי לירושלים, מפקידה בידי אישי היקר את הבית, הילדים והחתולים ונוסעת שלוש שעות לכל כוון כדי לשמוע הרצאה בת שעה וחצי.

סדרת ההרצאות של קבוצת התיאטרון של רות קנר היו לי שווים את הנסיעה! בתיאטרון שלה מעדיפה קנר לרוב להעלות טקסטים ספרותיים מכל הסוגים – מקטעי פרוזה דרך שירה והגיגים ועד טקסטים פילוסופיים ואף היסטוריים – על פני מחזות והיא עושה זאת בחן בהומור וברגש. לשחקנים הנפלאים יש במפגשים הרבה מקום על הבמה – במשחק ובאלתור והקהל נחשף בהנאה לתהליך העבודה הקשה. אבל כשקנר עצמה עולה היא ממלאה את הבמה, לבד, במלוא רזונה, בשקט ובכריזמה שלה ואפשר לראות איך הספרות והתיאטרון נובעים מתוכה – אותנטיים אך חדשניים, מפתיעים ועכשוויים עד מאד. קנר, בבחירותיה, בפרשנות ובעיבוד הבימתי, מעניקה לכל סיפור נקודות מבט חדשות וגם לחיים. אחד הסיפורים שהועלו והרשימו אותי במיוחד היה "איימוס" מאת משה יזרעאלי – סיפורו של נברן שנתקע במערכת השקייה ונלחם בגורלו המר. בלי תחפושות הפכה השחקנית לנגד עיני לנברן במצוקה וביחד איתו/ה בכיתי על גורלו ואולי על גורל בכלל. אגב הסיפור הזה היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של הארץ.

ראיתי בעיתון שהסדרה שבה ועולה, הפעם בתל-אביב.

אני המלצתי.

הערה: יתכן שבמרכז כבר מכירים את התיאטרון של רות קנר ולא חידשתי דבר. (ועל פריפריה – בפוסט אחר)