הומז' לשיר של אליזבט בישופ

כל כך הרבה דברים נראים בלי כוונות.

ללכת לאיבוד, לאבד את המפתח של הדירה,

אחר כך לאבד שמות ומקומות,

כל יום לאבד עוד יום.

אני איבדתי המון , אפילו שתי ערים איבדתי,

לא תמיד אני סופרת, או זוכרת באיזה כיוון.

פעם אמרתי לו שזה היום האחרון.

חזרתי מחנות יד שנייה,

היצלתי את כל הסיכות,

אלו שנלכדו בעבר,  ונותרו בדש המעילים.

מצאתי ארנק עם מלבן קטן, עטוף בד קטיפה,

ובצד השני ראיתי את השפתיים שלי כחולות.

"זה היום האחרון שלי" לחשתי,

ונזרקתי על הספה.

הוא שאל אם יביא סטייק אחד

או שניים.

עניתי לו שאין צורך לבזבז כוונות טובות.

One Art

The art of losing isn't hard to master;
so many things seem filled with the intent
to be lost that their loss is no disaster,

Lose something every day. Accept the fluster
of lost door keys, the hour badly spent.
The art of losing isn't hard to master.

Then practice losing farther, losing faster:
places, and names, and where it was you meant
to travel. None of these will bring disaster.

I lost my mother's watch. And look! my last, or
next-to-last, of three loved houses went.
The art of losing isn't hard to master.

I lost two cities, lovely ones. And, vaster,
some realms I owned, two rivers, a continent.
I miss them, but it wasn't a disaster.

– Even losing you (the joking voice, a gesture
I love) I shan't have lied. It's evident
the art of losing's not too hard to master
though it may look like (Write it!) like disaster.