הנסיכה

כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי, לֹא בָּכִיתִי.

אִמָּא הִבִּיטָה בְּתַלְתַּלֵי הַזָּהָב ואָמְרָה:  

יֵשׁ לָהּ עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת,

גְדוֹלוֹת כְּמוֹ אֲגַם וִיקְטוֹרְיָה.    

בַּפְּלָנֵטָה שֶׁלִּי יָשַׁבְתִּי עַל שְׂפַת הָאֲגָם,

לְיָד עֵץ הַבָּאוֹבַּבּ,

הֵרַחְתִּי עָלֵי שׁוֹשַׁנִּים כְּמוֹ כִּבְשָׂה.

שׁוּלֵי כּוֹבָעִי הִסְתִּירוּ אֶת הַחַמָּה

וְהַגּוּמִי שֶׁהִדֵּק אֶל הַסַּנְטֵר,  לָחַץ

לֹא בָּכִיתִי,

בֵּין כֹּה  וָכֹה אִמָּא רְחוֹקָה,

שׂוֹחָה בָּאֲגַם שֶׁלָּהּ.

בְּלַיְלָה, בַּחֲלוֹמוֹת, בָּאוּ:

נָחָשׁ בּוֹאָהּ, שֵׁדִים ורוּחוֹת.

אֵינְסְפוֹר עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת.

עָמַדְתִּי עֵירֻמָּה כְּמוֹ חֵפֶץ

וְהֵם נִתְקְלוּ בִּי כָּךְ וְכָךְ.

אִמָּא הָיְתָה בְּשׁוּמָקוֹם.

עָבְרוּ שָׁנִים.

הָעֶרֶב בַּשְּׁקִיעָה, תַּחַת כִּפַּת זְכוּכִית,

חַמוּקֵי הַחוֹל מְחַבְּקִים,

רוּחַ מֵעֲרָבִית מְלַטֶּפֶת,