חני שטרנברג כותבת שירה ופרוזה ואמנית רב תחומית
אינך אחותי
אינך אחותי
ולו מפני שאת מכנה אותי
בלשון אתן
אינך אחותי
ולו מפני שאת יורה בי
את הבליסטראות שלך
מאחורי חומת מגן
אינך אחותי
כי לא דרכת
על רשת הברזל
המפרידה ביני לבינך
אינך אחותי
כי לא דפקת על דלתי
כי לא באת לבקר אותי
כי לא ישבת אתי
כי לא הקשבת לסיפוריי
על הקודש האופף
על יופיו של הנר הדולק
אינך אחותי
כי לא שאלת אותי
על נפלאות הצדיק
ועל אינסופיותו של האל
אינך אחותי
כי את לועגת לי
מקללת אותי
כי את מקוננת עליי
כאילו מתי
כי את לא בוכה אתי
אינך אחותי
כי אני עבורך
רק נושא לכתיבה
החושף את יופייך
כביכול
את פתיחותך
כביכול
אינך אחותי
כי לפני שעלית לבמה
לא שאלת איפה אני מתחבאת
לא חיפשת אותי
אינך אחותי
כי די היה לך בעמידתך,
בקולך,
כי לא הקשבת לבכיי
ולא ראית את בדידותי
שאולי אינה שונה
מבדידותך
אינך אבי
אינך אבי
כי אתה לא חושב
על ילדיי,
על מה שיישאר להם
אחרי לכתך מהם,
אינך אבי
כי די לך
בעמדת הנביא
הזועם
הצועק
רע רע רע
קרע קרע קרע
כמו עורב
החג מעל גווייה
אינך אבי
כי לא הושטת לי
לא פרח
ולא תפוח
כי אתה חושב
שאתה טוב ממני
צודק ממני
נבחר ממני
אחד ומיוחד ויחיד
בגלל כל אלה ועוד
אני נאלצת
לשוב ולשאול
העוד אבי חי
העוד חי אבי
—
הערה: השיר אינו נוגע למשפחתי הפרטית אלא לסוגיות שעל סדר היום החברתי.
שני שירים חזקים ומרגשים להפליא, חני יקרה.
חג אורים שמח.
תודה רבה לך, איריס יקרה. הוספתי קישורי הסבר לשירים שאליהם התייחסתי בשירים האלה.
חג אורים שמח גם לך 🙂
חני?
זה עתה סיימתי לכתוב מכתב זועם מאוד לאחי בחול. כתבתי ברוח דבריך.
פתחתי את בננות וראיתי את השירים שלך,
דברים צריך להגיד
כי אם שומרים אותם בבטן
אנחנו בעצמנו נשרפים מבפנים.
אני עצמי חשה הקלה
עמדתי על שלי.
אם שיריך אינן מטאפורה
ההיו הם או חלמתי חלום?
צריכה לקרוא אותם שוב
למצוא את המילים הנכונות
הספרותיות.
שלך בהמון חיבה
והערכה
חוה
תודה רבה לך, חוה יקרה. חג שמח 🙂
חני יקרה,
לראשונה אני מבקרת בבלוג שלך ואני שמחה. אהבתי מאוד את השירים. מרגשים מאוד.
תודה.
נטלי
נטלי יקרה,
ברוכה הבאה. שימחת גם אותי, חג שמח ומאיר לך 🙂
שירים כדורבנות, חני. ורועמים גם כשהם עומדים לעצמם, ללא הקישורים. מתאימים לימינו.
חני שלום,
וגיורא גם.
חני הי, אנחנו כבר מתכתבות מזה זמן. אתמול פתחתי את השירים קראתי בהם ומאוד התרשמתי. לאחר מכן, כדרכי החלטתי לראות מהו הסיגנון שלך ככותבת שירה.
הייתי עייפה ושירים שכרוכים באישי תמיד מעניינים אותי ושירים שלך כמעט שאיני מכירה.
יכול להיות שאטיל כאן איזו פצצנות, אבל כזאת אני. על שירים איני יכולה לכתוב "שיר חזק, מרגש, בלה, בלה ובלה בסגנון רגי של אמינם – הזמר אותו אני מאוד אוהבת.
קראתי את הביוגראפיה שלך, ואחר כך הגעתי לרשימות. מרבית מרשימותיך הן בענייני היום. בדקתי גם את פועלך כאמנית עד היום.
ובאמת לבסוף הגעתי לשירים שלך – עצמם ומאוד התרשמתי. זמן רב לא קראתי שירים של אשה כאלה שנוגעים לאמך או לאביך שיש בהם חזק כה רב ואמירות כל כך מורכבות.
חני יקרה, נתקלתי גם באהבתך לספר המיתוס של סיזיפוס, הנפילה כל אלה של קאמי, ואת הרדיפה או הרצון שלך הפיוטי והלירי להגיע לצדק. כן, בדיוק כך לצדק ולחירות.
ואזי נזכרתי או הבליח לי באחת את השורה שלי שציטטת שזכיתי בחירות בחדר המעופש באותו החדר הדלוח.
מאוחר יותר קבלתי מייל מגיורא לגבי הקישורים.
ואני רוצה לומר לך תודה ענקית. פשוט תודה מקרב לב.
השירים שהבאת כאן מתקשרים אצלי לשירים שכתבת על המשפחה שלך על אביך ועל אימך. ולא קישרתי אותם לנושא של הדרת נשים, כאילו נכתבו בתגובה על שירים של הדרת הנשים.
בשירים הללו אני מוצאת קול מיוחד. הוא הקול של חני שטרנברג לא של אגי משעול ובוודאי לא של נתן זך שאותו ואת שיריו אני מכירה מצויין.
ואז הבנתי גם את ההבדל בינך לביני גם בהתייחסות למיתוס של סיזיפוס. את הספר קראתי לראשונה כספר פתיחה לקורס שעסק בדרמת האבסורד כאן באוניברסיטת חיפה. ומצאתי בו את עצמי והיתה לי הארה. פתאום ראיתי שמה שאני חשה חשים אנשים רבים וסופרים חשובים. הספר העביר אלי תחושה מאוד חזקה של ייאוש וחוסר הבנה את העולם שבו אנחנו חיים. כמובן שבנושא הצדק נוח לי יותר להזכיר את "הזר" של קאמי, ועוד כמובן יש להזכיר גם את "האדם המורד" של קאמי.
ככלל, קאמי וסארטר נחשבים לאקזיסטציאליסטים הבולטים שהחלו לכתוב בסביבות שנת 42.
בספר המיתוס של סיזיפוס אין כל תקווה – שומכלום. כאשר ניטל גזר האלים נותר האדם המודרני לגלגל את האבן למעלה אל ראש ההר ולאחר מכן, למטה ומיד שוב. ומכאן, בעת העדר הציויי האלוהי הרי שכל חיינו הם שגרה, ללא כל פתח של תקווה, או אמונה.
במשך הזמן העירו לקאמי על ספרו זה ואז כתב את "האדם המורד", בו אומר קאמי, כי כאשר האדם מגלגל את האבן אל ראש ההר הוא מתבונן על סביבותיו ונפעם מן היופי ומן הבריאה – וזהו המרד שלו על הקיום הסתמי בו הוא חי.
מצטערת, חני, כדרכי אני קצת מרצה ולכן סבלנות, אני מבקשת. ניקו ניתאי העלה את הנפילה זמן רב ביפו לא ראיתי את ההצגה, אבל אגו של שחקנים וההעזה שלך לומר את אשר על ליבך, לאותו השחקן ראויים בעיני לציון, אנחנו איננו עדר, ומותר לנו לומר את דעתנו, במיוחד אם יש לנו ראייה אחרת של דברים.
אבל בנושא של צדק אולי אביא את הזר של קאמי. השאלה העומדת בו היא שאלה של רצח, רצח סתמי כתוצאה של איון בין כוחות הטבע לבין האדם. כאשר הטוען, הקטיגור מצליח להביא להרשעתו של גיבור הספר זורק אותנו שוב קאמי לאותו עולם מנוכר של חוקים וכללים שאין בו צדק, אבל תחושת הצדק של הקורא כן מתעוררת ועוד איך.
לאחר שסיימתי ראיתי את המייל של גיורא ומאוד התקוממתי. גיורא נטל ממנו משהו אישי, משהו חשוב אותו הרגשתי כאשר קראתי את שיריך.
והוא את אור הנר. כן, חני תתפלאי, את זה גיורא לקח ממני ונטל מן החוויה כאשר קראתי את שיריך.
השיר אליו כביכול את מגיבה הוא שיר ישיר שמדבר במפורש על הדרת נשים, הוא לא עושה לי כלום. מיציתי את הנושא של הדרת נשים, ואמונה כוזבת.
אבל בשירים שלך חשתי משהו נוסף והוא את הקול האחד והיחיד של האדם. הקול שלך חני או הקול שלי, ששכחתי ממנו כבר הרבה זמן ביני לביני.
אני מרגישה כן אני מרגישה הרבה אבל שכחתי לחוש את האינטימיות שלי ביני לבין עצמי כאישה. משהו שפעם היה לי והלך לאיבוד. נכון אני לבד, אבל כאשר סיימתי לקרוא את שיריך פתאום באחת חשתי את עצמי, את האני שלי ושקעתי בבת אחת פנימה וחשתי אפיסת כוחות נוראית. ואז הדלקתי נר כמו שעשיתי פעם פעמים רבות ביני לבין עצמי. וחזרתי לרגע להיות אני, ללא מנגנונים רגישה וכואבת מתחננת למעט יופי פנימי או חיצוני אצלי, אצל אחרים, משהו שאיבדתי כל כך הרבה פנים.
חני יקרה. יש לך קול ייחודי במה שאת כותבת קול שמזכיר שאנחנו נשמות יתרות ורגישות. איזה לוקסוס שאיבדנו בצוק העיתים של פוליטיקה משופשפת, צינית ואגואיסטית שמעבירה משקלים ממקום למקום ורק לאחד וליחיד אינה עוזרת.
את זה גיורא, כדאי לך לזכור. יש 19 חברי ממשלה מן המפלגות הדתיות. ככה אנחנו נראים, ובהפגנה כזאת או אחרת, השלטון הנוכחי מצליח להשכיח מאיתנו שיש לנו צלם אנוש, שאנחנו מרגישים, שיש לנו זכויות ושהביוגראפיה שלי בדיוק כמו זו של חני היתה ועודנה ספרותית. בלא כל אלה, אני אינני מאמינה שהייתי מחזיקה מעמד עד עצם היום הזה.
ועל כך חני, תודה לך
פשוט תודה ענקית על השירים שהבאת
שהם את
ויש להם ערך ענקי
עבורי להשכיח ממני
ולו לרגע במילים של שירה
את צוק העיתים.
שוב, מצטערת על האורך
ועוד צמצמתי.
חוה
חוה, תודה מקרב לב על תגובתך הארוכה והמקיפה, שקראתי בעניין רב. לרשימה שאליה התייחסת הנוגעת לקאמי יש חשיבות מיוחדת גם עבורי. נדמה לי שהיה זה פול צלאן שדימה את השיר למכתב בתוך בקבוק, וזה מרגש לדעת שהמכתב נמצא.
הי חני,
פול צלאן דיבר הרבה על השושן, כמו זלדה. האמת שקראתי אותו לפני הרבה זמן.
המשכתי לקרוא ויש לי את המיתוס בבית. כמה הארות: הרשימה על קפקא של קאמי, קראתי גם את המפגש שלך עם קפקא, כן.
קראתי את הספר שעוסק ביחסים בין קפקא לאביו. קפקא היה רזה וצנום, ואביו היה גדול ובריא, כמו בהרבה יצירות של תומס מאן. ההבדל והדרשנות של האב גרמו לקפקא סבל רב. ולכן הפרשנות של קאמי היא רק אחת מהרבה פרשנויות.
לגבי הטירה והקפיצה האמונית. קראתי את הטירה והיא הזכירה לי מאוד את התיאור של אגוסטינוס במאה הרביעית של עיר האלוהים. הוא טען אגוסטינוס שקיימת עיר אלוהים במרומים שמקבילה אולי לעיר האלוהים ירושלים, או העולם, וכן יש איזו שאיפה להגיע אל עיר האלוהים. קשה לי קצת ההשוואה לליבוביץ מכיוון שהתפיסה של קפקא היא נצרית בעליל ושל ליבוביץ מאוד יהודית. כל אלו יחד עם הסימבוליזם של קפקא.
מה שכן קראתי שוב את הגלגול. עד כמה שזה בלתי אפשרי – אני חושבת שיש בו כתב אשמה חזק מאוד כלפי החברה. יחד עם זאת יחסים דו סיטריים בין האני לעצמו לבין האני לחברה. עד כמה החברה נרתעת מן השונה. קפקא הוא באמת נצחי חני, למרות שהוא לבש בגדים קצת לא מודרניים בזכרון שאותה אני מאוד מאוד אוהבת. את המוזיאון של הארונסונים, את הגן הענק שנטע רוטשילד. את גרה במקום נפלא, שאופף אותו דוק רומנטי משהו בעיני.
טוב חני,
כמה טוב שיש פוסטים שזורקים אותך לחשוב הלאה ולדעת שיש אנשים שדומים לך.
שמחה על תגובתך
חוה
אגב, אשמח אם תכתבי על מוסיקה.
חני,
בדקתי, את צודקת לגבי המכתב בבקבוק. יחד עם זאת יש לו ספר שנקרא אכן "שושנת האין" מצורף לספר דיסק בו הוא נשמע קורא את השירים.
שלך
חוה
תודה רבה לך, תלמה. גם אני רואה אותם כעומדים לעצמם, ולכן העליתי אותם בהתחלה ללא הקישורים, ובכל זאת הוספתי
בהמשך (הודות לגיורא) כדי להבהיר.
גם ללא הקישוריות הנלוות לשירים יש עצמאות וכוח משל עצמם הקישוריות מגבילות בהתיחסות מצמצמות לטעמי את המבט
השירים לוקחים להרבה כיווני חשיבה ופתוחים להרבה פרשנויות הקישוריות מיותרות ומגבילות לטעמי
שבוע נפלא
תודה רבה לך, חנה, על תגובתך. קיבלתי את עצתך. שבוע נהדר גם לך.
מעניין. נורא קשה, בעיקר עם אחיות.
אבל בטח גם הן סובלות.
מסובך ומבטא.
תודה רבה, אביטל. שמחה שמצאת עניין ושביטא לך 🙂