עַכְשָׁו הַזְּמַן לִנְחֹת וְלוֹמַר אֱמֶת: אֵינֶנִּי אֶלָּא צִפּוֹר הַחֲרֵדָה לִשְׁלוֹם גּוֹזָלֶיהָ. רָאִינוּ צִפּוֹרִים כָּאֵלֶּה בַּטִּיּוּל הָאַחֲרוֹן שֶׁעָשִׂינוּ בְּחוֹף הַיָּם בַּשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה. כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לַמַּיִם מוּל הָאִי שֶׁבּוֹ קִנְּנוּ, הֵן טָסוּ מֵעָלֵינוּ מְבֹהָלוֹת, נוֹפְפוּ כְּנָפַיִם בְּכֹחַ רַב וְצָעֲקוּ. עַכְשָׁו גַּם אֲנִי צוֹעֶקֶת, אֲבָל פִּי נִפְעַר פְּנִימָה. הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקָתִי, כְּשֶׁמְּטוֹסִים טָסִים נָמוּךְ כָּל כָּךְ מֵעַל בֵּיתִי? — ...

  * יִשְׂרָאֵל לֹא רוֹצָה שָׁלוֹם לֹא רוֹצָה לְהִתְפַּלֵּל לְשָׁלוֹם  רוֹצָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה רוֹצָה מִנְהָרוֹת וּמְצָדוֹת וַעֲצָמוֹת וּקְבָרִים רוֹצָה בּוֹרוֹת מַיִם שֶׁמַּשְׁקִים עֲדָרִים שֶׁל בֶּדוּאִים רוֹצָה שִׁטְחֵי אֵשׁ רוֹצָה שָׁכְחָה יִשְׂרָאֵל שָׁרַק שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז שֶׁרָצְתָה כָּל כָּךְ שֶׁכֻּלָּם יַגִּידוּ לָהּ כֵּן           *** * פַּעַם צָדַקְנוּ. זֶה הָיָה מִזְּמַן. בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים חַבֵרָה שֶׁלִּי וַאֲנִי ...

היה זה הגורם האנושי אפשר להגיד שקלקל הכל קוצר הרוח אם לרדת מעט לפרטים הכתיבה היתה המפלט לא הסיבה למרחק שנוצר היא סייעה לחבוש את הפצעים לטפס על סולם ולו קטן כדי להביט קצת יותר מגבוה על זירת ההתגוששות השליטה היתה חשובה מכל אולי בשל החרדה שהסתתרה מתחת למזרונים הפכתי כבר והפכתי זמן רב בדברים עכשיו הם הפוכים אני עדיין ...

      הייתי רוצה לחיות לבדי כמו סירקה טורקה בבקתה קטנה בלב יער רק היער ואני והבקתה נהייה אז בעולם עוד אין לי מושג מה בדיוק אעשה שם ודאי אכתוב ואקרא ואשן ואֹכַל ואצא לפעמים לטייל עם הכלב  שאולי יהייה לי שם   שיאהב אותי  ושאני אֹהַב אותו בחזרה  אהבה פשוטה  של שני בעלי חיים  שלא שכחו                                                                שנה טובה! ...

  ואילו אצלנו, שמעון, התחמושת העיקרית היתה גוּלְגָלָעכִים , שֶׁאֵלֶה פירות קטנים וקשים שקטפנו מעצים וירינו בתוך צינורות אבל האווירה הייתה אותה אווירה בדיוק מלחמה של השיכון התחתון בשיכון העליון להם היה את אדם, פרא אדם, שסיפרו שהוא ישן על עצים (לימים, להפתעת הכול, נעשה רופא) ולנו לא היה מישהו כל כך מאיים אבל בסופו של דבר גם אצלנו כמו ...

      שיר חדש שכתבתי הבוקר בסיועה של לאה גולדברג בעקבות פרשת הנער והרב מוטי אלון. התחלתי לכתוב אותו  עוד לפני הכרעת הדין, וסיימתי אחרי       הדרך   הדרך לא היתה יפה בכלל – אמר הנער הדרך היתה יפה מאוד – אמר הרב הדרך היתה מסובכת מאוד – אמרה השופטת הדרך היתה עצובה מאוד – אמר הצער   צובעים ...

* כל כך הרבה טעיתי, שגיתי האם לא מאוחר עדיין לתקן ולו על ידי גלגול הסיפור העצוב של הבדידות של חוסר הקשר של חוסר הפשר. יש המתמוטטים בזמנים כאלה כמו ארמונות חול שספגו יותר מידי מים או יבשו, ואילו אני, בעיקר כותבת כמי שמאמינה ולו בלית ברירה שמילים יכולות לבנות תיבה   שיכולה להציל    

      כפי שפרסמתי בפוסט הקודם הרציתי בערב שבועות במוזיאון מגדל דוד על הקשר ועל ההבדל שבין שינוי לתיקון, ובין השאר קראתי שירים מספר שיריי הראשון "שירי מעבר" שראה אור בשנת 1999 בהוצאת ספריית פועלים. בחרתי לקרוא דווקא ממנו, כי יותר מאשר ספריי האחרים הוא מסמל עבורי שינוי, תיקון, טרנספורמציה, שכן נכתב בתקופה שבה עברנו דירה מחיפה לזכרון, מעבר ...

        שירי "משיח" מתוך גיליון המוסף של "מקף" הופיע אתמול בגלריה של הארץ מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ הוּא לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַתִּקְוָוה לְטוֹב. לָכֵן כְּשֶׁטּוֹב לִי, נִדְמֶה  לִי לִפְעָמִים שֶׁמָּשִׁיחַ בָּא.   אֶתְמוֹל, בַּטִּיּוּל שֶׁל הַהִשְׁתַּלְּמוּת, כְּשֶׁהֵרַחְתִּי וְרָדִים וְגֶרַנְיוּם לִימוֹנִי רָאִיתִי פִּתְאֹום פֶּרַח אָדֹם, נָדִיר, שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ.   —-     מבחר משני הגיליונות החדשים במדור כתבי העת ...

               מזמינה אתכם לאתר של יעקב פורת ולעבודותיו  המתקשרות לשירי  "שיר עידוד ליוסף ק"              http://www.artporat.com/Poetry/Before%20the%20Locked%20Gate/Before%20the%20Locked%20Gate%20.htm                                                            פורים שמח!