נער קריאה מאת ברנהארד שלינק – רטוריקה מעוותת של בן הדור השני הגרמני

יש אומרים שסופרים הם מכשפי השבט, סוג של שמאנים הנושאים איתם את רוח השבט – אם זה המצב, וברנהארד שלינק הוא סוג כזה של שמאן, אזיי מצבה של רוח השבט הגרמני הוא בכי רע.

אתחיל מכך שברנהארד שלינק הוא סופר טוב במובן של בעל מלאכה טוב, ואין זה עניין של מה בכך. הוא יודע לטוות עלילה וכתיבתו קולחת ואף חיונית, אלא שהספר נער קריאה לוקה ברטוריקה מעוותת, כמו זאת שמשתמשים בה מתעללים מסוגים שונים כשאשמתם מוטחת בפניהם, רטוריקה ההופכת את התוקפן לקורבן.

התוקפן – במקרה של נער קריאה מדובר בתוקפנית –  היא האנה שמיץ – נאצית לשעבר כבת שלושים המנהלת רומן עם מיכאל ברג נער בן חמש עשרה. במהלך הרומן היא מבקשת מהנער לקרוא באזניה ספרים מספרים שונים ומתענגת על הקריאה. על עברה הנאצי של אהובתו נודע לנער רק בשלב יותר מאוחר אחרי שהיא נעלמת מחייו כשהוא כבר סטודנט למשפטים המשתתף בסמינר העוסק בסוגיות משפטיות הנוגעות למחנות הריכוז.

כמי שמעורה הן בשיח המשפטי והן בשיח הספרותי טוען שלינק בספרו שהגרמנים כולם אשמים בהשמדת היהודים בשואה, ומכאן ואילך מוקדשת כל כתיבתו כדי לתאר את האנה שמיץ כסוג של קורבן. קורבן של הבושה שלה. ובמה מתביישת שמיץ? לא חס וחלילה בהשמדת היהודים שבה לקחה חלק פעיל – שכן היתה שומרת במחנה ריכוז, אלא ב…כך שהיא איננה יודעת קרוא וכתוב.

לא יאומן כי יסופר אבל זאת העלילה המופרכת של נער קריאה: כיוון שהאנה שמיץ הנאצית לשעבר מתביישת להודות בכך שהיא איננה יודעת קרוא וכתוב כלומר אנאלפביתית, היא מודה בפשע שלא ביצעה.

ומה הפשע שבו היא מודה? לא ההשתתפות בהשמדת היהודים שבה, כאמור, שותפים כולם, ולכן אין צורך כלל להודות בה, אלא ב…כתיבת דיווח שלפיו היא אחראית על שריפתן של אסירות שנלכדו באולם במחנה הריכוז שבו עבדה כשומרת  שעלה באש עקב הפצצה. הדילמה המוסרית שמיכאל ברג, אהובה לשעבר עומד בה, היא האם לגלות שהאנה היא אנאלפביתית ולפיכך לא אשמה באשמה שבה הודתה, או להגן על סודה – האנאלפאבתיות – ולהניח לה להפליל את עצמה.

לאחר התחבטויות הוא בוחר באפשרות השנייה והאנה נכלאת למאסר עולם בניגוד לשומרות האחרות שעבדו איתה, שנכלאות לפסקי זמן קצרים יותר. האשמה כלפי הקורבנות האמיתיים בקושי עולה, שכן שמיץ טוענת שהיא בסך הכל מילאה את תפקידה, שהיה המשך ישיר של עבודתה הקודמת בחברת סימנס.

כשהיא שואלת את אב בית הדין מה הוא היה עושה במקומה – לאב בית הדין אין תשובה מלבד האמירה ה"נבובה" שיש מעשים שאסור בכל מקרה לעשותם, אמירה שכל הנוגעים בדבר יודעים שלא עמדה במבחנה של המציאות ולפיכך אינה רלוונטית כלל.

בקיצור: בספר נער קריאה מסיט שלינק את אשמת הרוצחים ממעשיהם הנפשעים כלפי היהודים לדילמות מוסריות המתגמדות לעומתם, ומעלה את האפשרות שכן…ייתכן בהחלט שהאנה שמיץ, הנאצית לשעבר, היא בעצם סוג של קורבן.

הרטוריקה המעוותת הזאת מזכירה את זו שנקט בה בשעתו אייכמן כשטען שהנאצים בסך הכל עשו את עבודתם, ולכן הם, בעצם, לא אשמים. עפ'י נער קריאה הם אינם  אשמים יותר משאר הגרמנים שאפשרו את הזוועות בשל אדישותם. כיוון שכך אישה כמו האנה שמיץ מקבלת עונש שכלל אינו מגיע לה, מרצה אותו באהבה כמו קדושה, מתאבדת אחרי שהיא מסיימת לרצות אותו, ומורישה את כל כספה לניצולה היהודייה היחידה שנותרה מהשריפה בבחינת כפרה. 

הניצולה, נכון יותר בתה, מתוארת כאישה עניינית וקרה באופן לא אנושי, תיאור המריח מאנטישמיות סמוייה, המסרבת לסלוח, ולפיכך עורך הדין מיכאל ברג תורם את הכסף בשמה של שמיץ לליגה היהודית נגד בערות (נראה לי ששלינק המציא את הליגה הזאת) ורק אחרי כן עולה עורך הדין בפעם הראשונה לקברה של האנה.

בכך מסתיים הספר הבעייתי הזה, אך לפני שגם אני אסיים מילה על מקומה של הספרות בספר: האנה שמיץ כאמור אוהבת מאוד ספרות וגם מתגלה כמבינה בה. היא אפילו ריחמה על נערות יהודיות עדינות וחלשות ואפשרה להן בחודש האחרון לפני מותן לקרוא לפניה סיפורים במקום להעביד אותן בעבודות פרך, שספק אם היו שורדות בהן.

הספרות מחליפה את מקומה של הדת, והאנה שמיץ הופכת כמעט לקדושה הממרקת את חטאיה ע"י לימוד קרוא וכתוב בכלא וקריאת ספרות השואה – גם זאת שכתבו הקורבנות וגם זאת שכתבו התוקפים –  אך למרות מאמציה העילאיים (היא לומדת בעזרת קלטות שמקליט עבורה מיכאל ברג – נער הקריאה שלה לשעבר) היא אינה זוכה למחילתה של היהודייה.

הצעתי לשלינק: תרום את הכסף שהרווחת עבור הספר המופרך הזה לליגה הגרמנית נגד צביעות, ואם אין ליגה כזאת תדאג שהיא תוקם.