הצילום הנ"ל לקוח מתוך הסרט התיעודי "הטורבינה האנושית" בבימויו של דני ורטה שראיתי לא מזמן בערוץ 8. הסרט מתאר קבוצת ישראלים המסייעת לתושבים הפלסטינים של סוסיא בדרום הר חברון. הפלסטינים חיים במערה ללא אור ורואים מרחוק את הכפר שבו המבוגרים שביניהם חיו ואף נולדו. הם גורשו מהכפר על ידי מדינת ישראל,שהפכה אותו לאתר ארכיאולוגי ומקיימת בו סיורים שבהם רואים בסרט תדמית ...

   אתמול ראיתי סרט שמשתתפת בו חברה שלי –  עירא בן גיאת – אמא של יער בן גיאת ז"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה. הוא נקרא "סופשבוע" וביימה אותו תמר וישניצר- חביב. מופיעות בו שלוש אמהות שבניהם משרתים בצבא. עירא היא אחת מהן. אחרי ששכלה את יער התגייס לצבא בנה השני – נהר. היא היתה האם השכולה היחידה בסרט. אחרי ההקרנה שהתקיימה בקיבוץ נחשולים – ...

   כשקראתי בפעם הראשונה את השיר של גיורא לשם  "סמטת השוק" כאן ב"בננות", הוא הפתיע אותי וחדר היישר לתוך ליבי. בהמשך עניין אותי לברר מה נגע בי כל כך, מה ריגש אותי, וחזרתי וקראתי בו וגם כתבתי. שבועות, חג הביכורים, נראה לי הזדמנות מתאימה להעלות את הדברים, מה עוד שמדובר בסמטת השוק –                           גיורא לשם: סמטת השוק   ...

  אחד הספרים ש"גידלו" אותי כאישה, הוא הספר רצות עם זאבים של קלאריסה פינקולה אסטס – אנליטיקאית  יונגיאנית ומספרת סיפורים. קיבלתי אותו במתנה מחברה טובה ליום הולדת, והכריכה שלו שהפכה עם השנים בלוייה וקרועה, מספרת ללא מילים על השעות הרבות שביליתי בקריאתו. מסופרים בו סיפורי עם ואגדות הנוגעים לנשים, ומתלווים אליהם ניתוחים מעמיקים ומאירי עיניים ולב. ההנחה הבסיסית היא שבכל אישה ...

   לאה גולדברג היא אחת משתי המשוררות האהובות עליי ביותר בשירה העברית. השנייה היא זלדה. היום מלאו ארבעים שנה למותה של לאה גולדברג. מוזר שחוגגים ארבעים שנה למוות של משוררת, עדיף לחגוג יום הולדת, אבל העיקר שמזכירים אותה ואת שירתה. אריאל הירשפלד כתב יפה ב"הארץ" איך לאה גולדברג הצליחה להפוך למעצמה ספרותית של אישה אחת כנגד "לא מעט קנטרנים ורשעים". הוא ...

    הפוסט של ירדן לוינסקי, פסיכיאטר במקצועו, ואחד משלושת האבות המייסדים של "רשימות", שבו סיפר בין השאר על  המרכז הטיפולי החדש שהקים, החזיר אותי אל הספר  "עצמי אמיתי, עצמי כוזב", שכתב הפסיכואנאליטיקאי דונלד וודס ויניקוט (1896-1071).  יש בו 19 ממאמריו החשובים של ויניקוט בצירוף מבואות שאת רובם כתבו עמנואל ברמן ואסנת אראל. עמנואל ברמן אף ערך את הספר ואסנת אראל כתבה את ...

  "תכתבי בגוף זכר" – זה מה שהציע עורך ספרותי ידוע לסופרת, שהתחילה זה עתה את הערב הספרותי שלה, בתגובה לסיפורים ששלחה לו. הוא הסביר לה שהכתיבה שלה נשית מידי, ואמר לה שאם עמוס עוז ודוד וגרוסמן יכולים לכתוב כנשים היא יכולה לכתוב כגבר. אבל לאישה הזאת, שמרגישה שבאיזשהו שלב של חייה הפכה "שקופה",  שאנשים – וביניהם בעלה – הפסיקו ...

    מעולם לא הייתי בגרמנייה, וספק אם אהייה. כבת להורים ניצולי שואה ספק אם אצליח להתגבר אי פעם על הסלידה והרתיעה שאני חשה כלפיה. לפעמים מתחשק לי להתגבר. אני אומרת לעצמי שלא טוב לחיות עם מרירות וטינה אפילו כלפי מדינה. עדיף לסלוח ולמחול, כך החיים נעימים יותר, אבל בינתיים אני לא מצליחה וספק אם אי פעם אצליח.   בעצם אני אפילו ...