לאה גולדברג היא אחת משתי המשוררות האהובות עליי ביותר בשירה העברית. השנייה היא זלדה. היום מלאו ארבעים שנה למותה של לאה גולדברג. מוזר שחוגגים ארבעים שנה למוות של משוררת, עדיף לחגוג יום הולדת, אבל העיקר שמזכירים אותה ואת שירתה.
אריאל הירשפלד כתב יפה ב"הארץ" איך לאה גולדברג הצליחה להפוך למעצמה ספרותית של אישה אחת כנגד "לא מעט קנטרנים ורשעים". הוא סיפר איך ליוותה באופן אמין ונכון את חייו מילדות לבגרות. הזדהיתי מאוד עם האמירה הזאת שלו. לספרי הילדים הנפלאים שהזכיר אני רוצה להוסיף את תרגומיה המשובחים לסדרת הספרים הקסומה שכללה את "אלה קרי הילדה מלפלנד" ו"נוריקו סאן הילדה מיפן" ושאר ילדות מארצות רחוקות, שבילדות נראו כמו מקומות שאי אפשר באמת להגיע אליהם. לאה גולדברג בתרגומה הנפלא היתה מהבחינה הזאת מגלת ארצות.
לפרק השני של ספר שיריי הראשון "שירי מעבר" קראתי "משירי הבית החדש" בהשראת השמות שהיא נתנה לשיריה "משירי הבן האובד" "משירי ארץ אהבתי" וכו'.
לימים התרגשתי כשגיליתי את ספרו של חזי לסקלי "העכברים ולאה גולדברג". בפתח הפרק ששמו "לאה גולדברג" מציג לסקלי שני מוטואים. הראשון של לאה גולדברג: "מחר אני אמות" והשני של המשורר שאהבה אברהם בן יצחק: "אינני רוצה לקרוא עוד, היום אמות". שני המשפטים המובאים כך בזה אחר זה יוצרים מעין שיר אחד, ונוצר הרושם שלסקלי מנסה לאחד את שניהם אחרי מותם.
לאה גולדברג עצמה כתבה מאמר על בן יצחק שלוש שנים אחרי מותו, אחרי ש"זה מקרוב הופיעו בפעם הראשונה במקובץ שיריו המעטים". היא ניסתה להוכיח במאמר את גדולתה של שירתו, והמאמר מתחיל במילים: "דרך התחדשותה של שירה לא תמיד היא ביצירות חדשות. יש והכישרון לפקוח עיניים בשעה מסויימת לדברים הקיימים זה מכבר נותן בה רוח חיים חדשים, אפשרויות לא צפויות, רמזים לנתיב לא נודע. לא אחת אירע בספרות העולמית ש"גילוי" יצירה אשר נשתכחה למשך דור או שני דורות, או קריאה שונה ואחרת ביצירות משוררים אשר מרוב יחס של שגרה פסק הקורא מלראות בהם את העיקר, את הרענן לעולם, את המפתיע, היתה למפנה בדרך התחדשותה של הספרות."
דומה שהמילים האלה שכתבה עליו מתקיימות בימים אלה כמו נבואה דווקא בה ובשירתה.
כשכותבים על חייה של לאה גולדברג מציינים בדרך כלל את אהבותיה הנכזבות ובעיקר את אהבתה הנכזבת לאברהם בן יצחק. אני חושדת בה שלא לחינם התאהבה אהבה כזאת. אני חושדת בה שאהבתה הגדולה ביותר היתה הספרות. אחרי הכל שיר כמו "אהבתה של תרזה די מון" יכולה לכתוב ברגעי בדידות גם אישה שהצליחה להגשים את אהבתה.
אהבתה של תרזה די מון
מחלוני וגם מחלונך
אותו הגן נשקף, אותו הנוף,
ויום תמים מותר לי לאהוב
את הדברים אשר ליטפה עינך.
מול חלונך וגם מול חלוני
בלילה שר אותו זמיר עצמו,
ועת ירטיט ליבך בחלומו
אעור ואאזין לו גם אני.
האורן הזקן, שבו כל מחט
את מבטך נושאת כטל טהור
עם בוקר יקדמני בברכה
דברים רבים מאוד אהבנו יחד,
אך לא זרח באשנבך האור
עת בדידותי נגעה בבדידותך.
*
והנה שיר אהבה של אברהם בן יצחק:
והידעת למה התפללתי
וְהֲיָדַעְתְּ לְמַה הִתְפַּלַּלְתִּי בְּאֵלֶּה הַיָּמִים
בְּעָבְרִי בֵּין בָּתִּים אֲסוּפֵי שֶׁקֶט צָהֳרַיִם
וְלִפְנֵיהֶם הַבְּרוֹשׁ הַקָּשֶׁה
כְּנֵר נְשָׁמָה רָם חוֹגֵג קְדֻשָּׁתוֹ
הִתְפַּלַּלְתִּי מִי יִתְּנֵנִי
כִּדְעֹך הַיּוֹם לָשׂוּם יָדִי עַל מַנְעוּל
חַדְרֵךְ
וְלִמְצֹא אוֹתָךְ עֲטוּפַת
חֲשֵׁכָה וְרַק רֹאשֵׁךְ
יִחְיֶה בִּסְפִירַת אוֹר מְנוּחָה
כְּתֻמָּה
וְאֶצְבְּעוֹתַיִךְ מְשֻׁלָּחוֹת עַל
פְּנֵי קְצוֹת הַפְּסַנְתֵּר.
עֲדֵי יִגְאוּ הַקּוֹלוֹת וְיַשְׁכִּיחוּךָ
וְרַק נַפְשֵׁךְ תַּכֶּה גַּלִּים
וְיַגִּיעוּנִי
—-
ממליצה מאוד על הרשימה היפה של אסתי סגל על לאה גולדברגhttp://www.notes.co.il/esty/52619.asp
תודה מקרב לב לשועי רז על תגובתו היפה בלינק המצורף. בעקבותיה הוספתי את השיר של אברהם בן יצחק
http://www.notes.co.il/hanis/63334.asp?p=0
השבוע כתבה המשוררת סיון בסקין מאמר על לאה גולדברג שהתפרסם ב"גלריה".
כדאי לקרוא — המאמר יפהפה ומרגש.
תודה, גיורא. באמת מאמר מעניין. מצאתי באינטרנט כאן:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,44267,.aspx
מעניין איך גולדברג הצליחה לבסס את עצמה כמשוררת וכחוקרת ספרות בתקופה שבה רוב הנשים היו קוראות וצרכניות תרבות.
מאמר יפה ,חני, ותודה על הלינקים למאמרים מאוד מענינים גם עלי אהובה מאוד לאה גולדברג הגדולה במשוררות ולצידה זלדה כמובן
שבוע טוב לך, חני
תודה רבה, חנה, משמח אותי שאנחנו חולקות אהבה לאותן משוררות. שבוע טוב גם לך 🙂
חני תודה על דברייך וגם על כל הקישורים למשוררת שאהבתי יותר מכולן . ולקינוח שיר אהבתה לארץ המכורה שכונן גם בי אהבה שכזו לכל אבן קטנה , בקולה הבלתי נשכח.
תודה רבה, מירי.
הנה, בשבילך, השיר:http://www.youtube.com/watch?v=erV3GRxcetk
בביצוע הישן והטוב של חוה אלברשטיין
וגם הביצוע החדש והמעניין של רות דולורוס וייס:
http://www.youtube.com/watch?v=hGtnTv86rc4&feature=related
מדהים איך כל ביצוע נותן פרשנות אחרת לשיר.