שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב

לַקַחַת את הדברים בִּרצינוּת כי אם לא לַקַחַת את הדברים בִּרצינוּת אז מה כן לַקחת מה כן, מה? זאת אומרת שהיְסוֹדוֹת               והעמוּדים               והאכְסדרָאוֹת               והפרוֹזדורים               והסְטָווִים               והמסדרוֹנות               והמְבוֹכים               והקירוֹת               והטפֶּטים               והטיחַ               והשְׁפריץ               והדלתוֹת               והמשקוֹפים               והמזוּזות               והמַעבָרִים               והכּניסוֹת               והמְבוֹאוֹת               והמִרפסוֹת               והגזוּזטראוֹת               והתּקרוֹת               ...

גבירותיי ורבותיי, הזָמָר בָּא! הוא מוּכן! מַפְשׁיט את הצוּרוֹת מְשַׁפֵּר את הכווָנוֹת מְמַתֵּחַ את הכּישלוֹנות מְמַתֵּן את העלבּונות מְגָחֵךְ את התָּאווֹת ועכשיו – לַבָּמָה והנֶכֶס הלאומי נִקְטָף הנֵה הבִּיכּוּר של האמָן הנֵה מַרְכּוּלְתוֹ המְדוּלְדלֶת הנה הכּתָבָה, התמוּנה, התִּקְרָה הצִבעונית, התְּבִיעָה, הגירוּשין, השִׁיקוּם, התֵּירוּץ, הבַּיישנוּת, הנחבָּאוּת.                                                 אִיסְטָנְבּוּל – תּוּרְכְּיָה      

הִתפּתח ערוּץ תקשוֹרתי מצוּיין: אמרתי לו להתקפל וללכת לָמה הקְשָׁרים האלה? בשביל מה? והגווָן התְּכלכל הזה של המציאוּת התפיסה העל חוּשִׁית הזאת מְרכֶּכת מְכווֶצת מְנַווֶנת. מִזְמן רצוּ כל מינֵי אנשים להיכנֵס. נַתְּנוּ להם להיכנס. לא מנְעוּ מאף אחד. נעלוּ את השערים. רצחוּ את השומר נזפוּ באחראי וזהוּ ואחר-כך היה סגור. זמן כל-כך רב היה סגור.                                                       דֶלְפְט – ...

עכשיו התֹּכֶן ביקֵש לנוּח: די כבר! די כבר! מספיק עם הבחירוֹת האלה המסקנוֹת האלה התַפְקידים האלה המְשׂימוֹת האלה הכַתָבוֹת האלה הגוֹרְמים האלה המְתַפְקְדִים האלה הגמירוֹת האלוּ הצָרוֹת האלוּ הדרישוֹת האלוּ המְתִיקוּיוֹת האלה הדִירְבּוּנִים האלה הספֵקות האלה הביקוּש הזה החִילְשׁוּש הזה הניגוּן הזה הביטוּי הזה המְחַבֵּל הזה המוֹרֶה הזה האִידיוֹט הזה                                                     בָּאת' – בְּרִיטַנְיָה    

דיבּרְנוּ מִתּוֹךְ הבֶּטן. באמת שדיברנוּ. ועכשיו הנהר מְגַחךְ את שְׁעת הערבָּיים. הגְבָהים. הוֹ הגְבָהים. מִנַיִּין מִתְאפשֶׁרת הזָרוּת? מִנַיִּין? לָהק ציפורים מחליט לזוּז הצידה, מְפָנֶה מקוֹם.                                                   לִיסְבּוֹן – פּוֹרְטוּגָל  

הכתיבה מְשַׁמֶרֶת את החיים והחיים מְשָׁמְרים את כוּלם. את כולם בלי יוצא מן הכלל. לא רק אחד לְאחד. את כולם. בלי יוצא מן הכלל. והחיים מְשָׁמְרים גם את הסיפּור, הסיפּור שנוצר בְּתִקווַת ההמוֹן. הסיפּור שקוֹדֵח את חוֹר הגיהינום. הסיפּור שמְתעֵד את המבוּל, הסיפּור שנותן אפשרות לאכוֹל. הכל. לאכוֹל הכל. ולגמור עם זה. עד הסוף. והחיים מְשָׁמְרים את האוֹכל. האוֹכל האֵין ...

לִכתוֹב, לִכתוֹב, לִכתוֹב, משהו מוכרח בי לִכתוֹב. קָשים הקְדוֹשים, קָשים. לִכתוֹב, לִכתוֹב, לִכתוֹב, משהו מוכרח בי לִכתוֹב. והחלום עוֹזב את השתיקה והשתיקה עוזבת את המִדרוֹן. והמִדרוֹן עוזב את הנוף והנוף עוזב את מה שמסביב. ומה שמסביב עוזב את החיים והחיים עוזבים את מה שנשאר. ומה שנשאר עוזב את הקָיים והקָיים עוזב את הסגוֹל. והסגוֹל עוזב את הכחוֹל והכחול בָּא. באמת ...

ועכשיו נעשֶׂה את זה, ועכשיו נעשֶׂה את זה, ועכשיו נעשֶׂה את זה, ועכשיו נמוּת. נמוּת יפֶה, כמו שצריך. ואחר-כך נמוּת עוד פעם. ועוד פעם ועוד פעם. כל הזמן נמוּת. לא רק עכשיו. תמיד נמוּת. לְתמיד.                                                                             דְהַרַמְסָלָה – הוֹדוּ  

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} הטִיבֶּטים לקחוּ את הכל בִּרְצינוּת ולא נִשְׁאר דָבר. והגֶשם מִן ההימַלָאיָה ירָד וְנשָׁךְ את קליפוֹת העצים. ערב חג. מצִלְתיים. ריקוד. ...

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} השְׁכינה מקדֶשֶת את האמצָעים בְּלָבן בְּאדום ובְסגול וּבַשמיים משמיעים ניגוּנים בְּירוק בְּצהוב ובְכחול. עכשיו מִתְפּוֹגֶגֶת פֵיָה עייֵפָה: למה הכל ...