שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
השְׁכינה מקדֶשֶת את האמצָעים
בְּלָבן בְּאדום ובְסגול
וּבַשמיים משמיעים ניגוּנים
בְּירוק בְּצהוב ובְכחול.
עכשיו מִתְפּוֹגֶגֶת פֵיָה עייֵפָה:
למה הכל מִתנועעַ בְּשֶׁקט?
למה הכל מִיטלטֵל לְאֵין סוף?
מדוע חוקרים את מהות השמיים
ולא את השֶׁקט, הַכָּאן והנוף?
אמא רוצה שהילד ימוּת.
אבא רוצה שהנכד ימות.
וְחיים את דִּברֵי היָמים שכתבו אחֵרים
מְנסים לחקוֹת. מנסים וכושלים.
זה הַכִּיפּוּר שעכשיו מתלקֵח.
זה הסיפור שעכשיו מתרוֹנֵן.
בְּסוף המסע מחכֶּה רק השֶׁטח
של מים, של חול, של אבק, וְלכֵן…
בַּנְגְקוֹק – תאילנד
…וחיים את דברי הימים שכתבו אחרים וגם אז לא לומדים לקח – פולחן המוות והמלחמות מקדש את האמצעים ,השכינה מקדשת רק את האהבה, גיל, לא דגל ולא לאום. הגיע הזמן לכתוב דברי ימים חדשים בשם האהבה , ואז יהיה גם פנאי להקשיב לשקט ,לאין מילים , גיל.
כתיבה צינית.
חריזה בגרוש.
חנה, מרגש לקרוא את זווית הראייה שלך. המון תודות.