שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
To: Josie Night (Ramtha) –
"What The Bleep Do We Know?"
בִּיקוּר פֶּתע! בִּיקוּר פֶּתע!
המשוגעת הגיעה!
היא לא נותנת מנוּחה.
היא מנסָה ומנסָה.
היא מְלַמדֶת את העכשיו.
היא משַׁדֶּרֶת את המָצב.
היא מְתַקְשֶׁרֶת בכל רגע.
היא מְשַׁדֶלת, היא מְנצחת.
אבל אף אחד לא שומע.
מאחור, מִלְפָנים,
בכל כיווּן וְרוּח,
בכל מֵימד וְתוכֶן,
היא פה. המשוגעת.
ואחר-כך אמרו שהיא לא נורמאלית.
ואחר-כך אמרו שהיא אבודה.
והחיים נותנים את המרגוֹעַ
בַּקצב שלהם,
וטְרַח… הדלת נעולה.
אמרתי לכם!
אמרתי לכם!
החגיגה תמיד מִתְנַדֶפֶת ככה.
זה לא משהו שלא ציפיתי לו.
זה משהו שכן ציפיתי לו.
בְּשקט, בַּמחבוא בַּסתר.
ועכשיו המשוגעת פה.
הנביאה.
הלביאה.
נובחת.
אני אמרתי לכם.
גם היא אמרה לכם.
וכרגיל: אף אחד לא
שומע.
היא לוקחת את ארבע
כנְפוֹת השמיים,
מקמטֶת את הקצווֹת שלהן,
מבשלֶת בְּיוֹרָה רותחת,
וקוראת תִּיגָר על כל
ואריאציה של הוֹוֶה שמִתקבֶּלת
על הדעת.
ורוצים לדעת מה אחר-כך?
כלום!
באמת שכלום!
סְייֶם רִיפּ – קַמְבּוֹדְיָה
איזו משוגעת מטריפה !!!לביאה ונביאה בו זמנית(המוזה?) חייבת להכיר אותה … בעצם מכירה אותה מזמן יש לה כוח בלתי נדלה
משוגעת מזן נדיר. השירים האסוציאטיבים שלך, גיל, סוחבים אותי למחוזות …איזה מחוזות!
כל-כך הרבה תודות, חנה. אכן זו אישה מדהימה. והסרט חזק מאוד גם הוא.
התכוונת ל"בליפ" גם שם יש צלמת "משוגעת" שמנסה להפוך את סדרי מציאותנו לסרט הזה התכוונת ,גיל,או לסרט חיינו? שניהם בעצם היינו הך לא?
כן, התכוונתי לסרט ששמו מצויין בראש השיר. שָם יש דמות של צלמת חירשת-אילמת.
ידעתי. סרט מדהים חותר תחת חוקי הפיסיקה הקונבנציונלים
אכן סרט מדהים!
שיר תזזיתי. השורות רצות לך, מתפתלות לך והדמות הזאת של המשוגעת בין אישה בין תחושה חולפת, עוברת אל הקורא במעין סערה. אהבתי מאוד, בעיקר את הסוף כשהיא מקפלת את השמיים כמו סדין או שמיכה, או בצק, אל תוך היורה כמו כובסת או מבשלת את כל ההוויה. רני.
רן היקר, מילותיך חשובות לי כל-כך ונוגעות לליבי.