בֶּטח! בבקשה!
אני לא מְדבֵּר על שום
דבר חוץ מזה.
מֶלקחיים צובטים את הבשָׂר
והדֶּרך מתמוטטת לי בַּידיים.
אני לא מְדבֵּר על שום דבר
חוץ מזה.
והעיקרוֹן – בַּארון
והעיפרון – בַּגרון
והשְׁטוּיות, והטיפשוּיוֹת,
וההֶדיוטוֹת, וְהַקָּארְמָה,
וְהַדְּהַארְמָה, והכִּיווּן, והטיפּוּס,
והצחוק, הבכי, הכאב,
הבּוּרוּת – יש לאן ללכת:
לַמִּשְׁעוֹל, לַדֶּרך, לַפְּסיעה,
לַשְּׁביל, לַמָּסע, לַאלוֹהוּת הבֵּיתית,
האישית, התמידית, הנִצחית,
הנחבאת אל הכלים.
סִינְגָפּוּר סִיטִי – סִינְגָפּוּר
שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
מסע שאינו נגמר – החיפוש מוביל לעוד חיפוש
זה יפה, אבל לפעמים מעורר חשק לומר: תחזור הביתה.
זה אכן מובן. תודה רבה.
לאלוהות הביתית האישית הנצחית- זה מהבהב כמגדלור בדרך, וזה מה שמחזיק את התקווה בתוך התעתוע, כשהכאב צובט כמו מלקחיים .שיר שלוקח אותך בתנופה בקוצר נשימה כמעט אל האמת הנחבאת אל הכלים. אהבתי ,גיל
תודה, זה מאוד מרגש.