וטוב שהעבודה הזאת נגמֶרֶת כבר
וכמה שזה נכון שזה ככה.
ורק הזהב מאגֵד אותנו
ורק הזהב.
ועכשיו הלֶחם בשתי פרוטות
ועכשיו הקמח בְּשָׁלוש ארוחות
ועכשיו הטעם, הקמצוץ והדבש
ועכשיו העין קורצת
לבוא, ללקֵט ואני נרגש.
ומִקרה של שימוש בַּאֵזור.
ומִקרה של מישוּש בַּחֲגוֹר.
והשֶׁקט טורף את הקלפים
וּבַשֶׁקט זוכרים את הנִּסְפִּים.
וּבַשֶׁקט, – הרעש כבר לא משתף פעולה.
וּבַשֶׁקט הדממה כבתה. היא
הייתה יכולה להיות כחולה,
עתיקה, לבנה, מְרקֶדת, מְחוֹלֶלת.
אבל היא לא.
סִינְגָפּוּר סִיטִי – סִינְגָפּוּר
שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
איזה יופי של שיר! יש בו כמה פניני שורות. נכון רק הזהב מאחד אותנו וכמה הוא ינצוץ בסוף המסע! אולי אז נוכל לרקוד לאורה הכחול של הדממה העתיקה ולגרש את השקט המצמית. הרבה אור ושבת מלכה, גיל
הרבה אור גם לך, חנה.
גיל
מאד יפה.וסתם הצעה לשיפור:
וטוב שהעבודה הזאת נגמֶרֶת כבר
וכמה שזה נכון שזה ככה.
ורק הזהב מאגֵד אותנו
ועכשיו הלֶחם בשתי פרוטות
הקמח בְּשָׁלוש ארוחות
הטעם, הקמצוץ והדבש
ועכשיו העין קורצת
לבוא, ללקֵט ואני נרגש.
ומִקרה של שימוש בַּאֵזור.
ומִקרה של מישוּש בַּחֲגוֹר.
והשֶׁקט טורף את הקלפים,
הדממה כבתה. היא
הייתה יכולה להיות כחולה,
עתיקה, לבנה, מְרקֶדת, מְחוֹלֶלת.
אבל היא לא.
תודה.