שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
עכשיו לֵיל הסֶרט. מְצלמים. "אֲגדה של פסח". נִשבר האקווריוּם. אֵין דגים. בּוֹרֵר עֲרוּצים, מְכווֵן יָדיים. וְקוֹבִּי היה אתמול. הסיפוּר מגשִׁים עצמו לַמווֶת. הבָּנות לבשׁוּ חצאיות משוּבצות. צמוֹת לְחייהן ורוּדות. החיים נתְנוּ בַּצוֹרֶת כְּמִזְמוֹר לְדָוִיד. הַשָׁבַת אֲבֵידָה מְתוּזְמֶרֶת כְּחִיצֵי לוֹחמים. תְּקוּפַת הבארוֹק. הקֶבר מפוֹצֵץ את דרכֵי המילוּט. ועכשיו הדְמוּת: אֵלי אליאָב. מנהל סוּפרמרקט. עוד מעט אצטרֵךְ להחזיק קרפּיון בַּידיים. אוּלַי מחרתיים. אוּלַי. הצְבעים מְשַׁבְּחים סִיבוּבים. הילוּלַת הטֵירוּף מִתְבצעת. ניקְיוֹן-הכפיים אוֹזֵל. Earcap – באנגלית – זו אפרכסת. גם Earpiece. אמרתי כבר שמוכרחה לִהיות הוֹדוּ. צריך הוֹדוּ. והגברים כרסתניים. מלְבּוּשֵׁי-חג לְגוּפָם. מחלצוֹת שֵׁשׁ וארגמן. סוֹפְרים את מחְתוֹת הגֶחלים ועוֹבְרים בַּסך. וְאֵלָה פיצ'גראלד מתה. כְּרוּתת שתי רגליה. כמוֹ אלכסנדר פן. עכשיו. כל הזמן אני צריך לומר "עכשיו". זה עולה לראש. כל הזמן הזה. זה. המילה עכשיו. הכתיבה התמה. מוכרחת להיות. כמו מכות. בגלל מכות. כל הזמן מכות. נחת-הזרוע.
רמת-גן
רצף של אסוציאציות שבוודאי נושא משמעות עמוקה גיל יקר,ואני התחברתי לסיפא לוקחת אותה איתי :הכתיבה התמה שמוכרחה להיות בגלל מכות תמיד מכות
ועמוס עוז אמר פעם ,ולא כולם הסכימו איתו
שיצירת אמנות מקורה בפצע
או במכה
המון תודות, חנה.