שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב

אוֹשר גדול הוא אוֹשר היצירָה. האם הכל חוֹזר על עצמו? או רק בְּריאה של מה שכבר בָּרוּא? זוֹהי תִּסמונת הקוֹסם. המעלֶה בַּאוֹב. אוֹב האפשרוּיוֹת, אוֹב הפוֹטנציאל. אם אני מצליח לזכוֹר, לא כמחשבה אלא כּתחוּשָׁה, שאני הוּא זה שרקחתי את מה שבקדֵרה, אזי גם כשהתוצאה לא עולה יפֶה, הקֶסם עוד יכול להישאֵר. אוּלי. מהי אפשרוּת הבחירה? מהי אי-הידיעה? עכשיו הכל מתחיל ...

הרחֵק מהשֶׁמֶשׁ הרחֵק מהסְתָיו אנחנו גוֹוְעִים בְּמִלחמת שָׁרָב                                                                                                                     בּוּסָן – דרוֹם-קוֹרֵיאה  

ואחר-כך הוא לָקח בְּיַדוֹ את מה שקוֹראים לוֹ חֲמוּקַיִים ונַתן בהם את אוֹתוֹתיו הנהדָרִים. ומִשָׁם הדברים כבר רצוּ והתפתחוּ ומִשָׁם הכל הלָך וְנִיווֵן וריגֵש ונָשָׁם. ואז הוא נרדם, בַּחֲמוּקַיִים, ונח את שְׁנתוֹ לְעולם.                                                בּוּסָן – דרוֹם-קורֵיאה  

והעֶרב יורֵד פִּתאום ככה בלי הודעה מוּקדמת וּמחַלֵק את אוֹתוֹתיו לכל עבֶר וְהרֶגש מתפוצֵץ מתפוצץ ממָש ומִתקרֵב קצת קצת אל העיקר. והעיקָר מהוּ? מה זה הדָבר הזה? זה לא מה שאתה חושב. זה לא יכול להיות. זה רק רֶגש. וזה אתה שנותֵּן את המשמָעוּת. וזה אתה שמַזיק מתחת לפנֵי השטח. והגבוּרה? על איזו גבוּרה אתה מדבֵּר? נוּ, על הגבוּרה, הגבוּרה ...

תַּמשיך, תַּמשיך, תַּמשיך אומֵר לי "יוֹדָה" תִּזהר בַּהמשך, תִּזהר. מהי הזְהירוּת. זְהירוּת היא הזוֹהָר. אחר-כך תלֵך הביתה תִּפתח את הדֶלת וְתֵּשב בַּפֶּתח על המִפתן וּתְקבֵּץ את כל המִשאָלות וְתַפְריח אותן בַּאוויר שתִתְפּוֹגֵגְנָה לַעָד.                                נַאקוֹרְנְרַאצַ'אסִימָה – תאילנד  

הטְביעוֹת, הסִיבּוֹת – כָּכה השְׁקרים – ככה המֵתים – כמו שׁזֶה ההזָיָה – כמו שׁזֶה התוֹבָנָה – וזהו השִׂנְאה – וזהוּ, התוֹעֵבה וגמרנוּ המְסיבּה – וגמרנוּ התְּפיסה – וסוף לַזה השְׁתִייה – וסוף לַזה הפּיזוּר הדַעת פיזוּר הדַעת והשְׁקיעה, הוֹ, השְׁקיעה!                                                          צֶ'נַּיי – הודו    

הִסְתבֵּר שהגדַרַת הביטוּיִים לא כל-כך מדוּייקֶת. והשְׁבטים הפרימיטיביים צדקוּ. אין דבר כזה הוכחה. כי מי שמוכרח להוכיח – חייב הוכחה. אבל אין כזה דבר. הטיפשוּת גֵירשה גם אותי. אי אפשר להיות נוכֵח. אני מנסֶה. מִבּעד למסך הערפל. מִבּעד לַסחרחורֶת. להֵיאחֵז בַּעכשיו. בַּרגע. כמו עוֹגן הצלָה. כמו מצוֹף. אני כל-כך אוהֵב אותם. את התלמידים. אני רואה אל תוך הלב. הבדידוּת. המִסְכְּנוּת. ...

היְצירָה. הקְביעה. התִּפקוּד. החוֹכְמה. הבְּריאה. ההִתְלָמדוּת. הבַּקשָׁה. התְּחינָה. ההוֹלָדה. ההכְנָעה. המַשּׁוֹט. המוֹליךְ. המַכְנִיע. המֵריץ. המְשָׁתֵף. המְרָחֵף. המְטָנֵף. המִתְּחַסֵד. המִתְלָמֵד. המִתְנָהֵג. המקְפִּיד. המֵזיד. המְלכלֵךְ. המְטנֵף. המְגָדֵף. המִתְנָחֵל. המְיילֵל. המְקוֹנֵן. המרְבִּיץ. המֵאיץ. המִתְרוֹנֵן. המְגוֹנֵן. המִתְלָקֵח. המִתְפָּתֵח. המְכווֵץ. הלוֹחֵץ. המְקוֹשֵׁשׁ. המִתְגוֹשֵׁשׁ. המַחלָה. הזְווָעה. ההחְלָמָה. הקִנְאה. המְרירוּת. הדְבֵקוּת. הטיפְּשׁוּת.                                                          צֶ'נַּיי – הודו   

עכשיו אֶפשָׁר לְסַדֵר את מָה שצריךְ. לְהעביר את המתָּנות מִפֹּה לְפֹה, מִפֹּה לְפֹה.                                                   בַּנְגְקוֹק – תאילנד  

עוד מעט חצוֹת. ראש השנה ההוֹדִי. דִיוָאלִי. היום, לפני 7 שנים, בבוקר החג הזה, נַחַתִּי בהודו בפעם הראשונה. 7 שנים אני בַּמסע. בארבע יבשות. ואני לא ידעתי. לא ידעתי שהמסע יימַשֵׁך כך. כבר 7 שנים. בִּניין הדירות שאני שׂוכר בו חדר, נצבע מחדש. בְּאפור. הכל אפוֹר. מבחוץ וגם מבפנים. כל החדרים נראים אותו הדבר. הריהוט אפור, הקירות, הארונות. למה הם ...