שירת המסע זן מאסטר, אמן במה, כותב
והעֶרב יורֵד פִּתאום
ככה בלי הודעה מוּקדמת
וּמחַלֵק את אוֹתוֹתיו לכל עבֶר
וְהרֶגש מתפוצֵץ
מתפוצץ ממָש
ומִתקרֵב קצת קצת אל העיקר.
והעיקָר מהוּ?
מה זה הדָבר הזה?
זה לא מה שאתה חושב.
זה לא יכול להיות.
זה רק רֶגש.
וזה אתה שנותֵּן את המשמָעוּת.
וזה אתה שמַזיק מתחת לפנֵי השטח.
והגבוּרה?
על איזו גבוּרה אתה מדבֵּר?
נוּ, על הגבוּרה,
הגבוּרה שתמיד דיברתי.
היא איננה!
נדמֶה לך!
היא איננה.
היא הלכה לעזאזל.
ואתה?
נִשאר דֶבּיל!
בלי כלום.
רק אותו הרֶגש,
שׁזֶה אתה שנותֵּן לו שֵׁם.
כי בְּלי שתיתֵּן לו שֵׁם,
אֵין לוֹ שֵׁם.
זהוּ.
פָּאטוּם טָאנִי – תאילנד
הרגש של מה שאתה נותן לו שם הוא העיקר, כי אתה בורא את המציאות שלך והשם הוא אותו צבע באמצעותו אתה צובע מציאות זו,מציאות חייך. אבל האם נתינת השם לא מגבילה? לא ממסגרת? לא תוחמת ? שיריך מעוררים בי מחשבות, גיל
אכן שאלות חשובות מאוד!
גיל, שיר יפה. אני אוהב את הקצב שלו ואת הדיאלוג הפנימי שבו כמו פינג-פונג דיבורי, שקלא וטריא על הדברים הכי מהותיים שבתוכנו. אהבתי. רני.
המון תודות רני! מילותיך מרגשות.