עכשיו אני רוצה נקמה

לא רוצה לסלוח ולשכוח, לא , גם אל תגידו לי להתגבר ולהשאיר את העבר מאחור, אני רוצה נקמה.

בלילות אני חולמת נקמה, נרדמת וחולמת, נקמה. מתעוררת עם קרניים ראשונות של בוקר, נקמה.

לא הפרידה כואבת,לא הבגידה הברורה והידועה, רק עלבון ההתעלמות, כאילו אני אויר. כאילו לא הייתי. כאילו לא עברו כל כך הרבה בוקרי-יום-שבת במיטה שלך עד שמישהו מתחיל מאיתנו מתחיל להתמתח, ומישהו , בדרך כלל אני, מדדה למטבח לחפש שאריות של אושר לארוחת הבוקר של שבת.

וידעתי כל הזמן ידעתי שאתה לא אוהב אותי, אף פעם לא העזת, גם לא בלהט של תשוקה מטורפת שמחלצת הכל בלי שליטה לומר את המלים האלו. רק בצירופים אחרים. ואני, פתיה שכמותי נאחזתי בכל בדל חיבה, בכל רמז של רגש, בכל חיבוק ונגיעה. וידעתי, כל הזמן ידעתי. ועכשיו אני רוצה נקמה. לא אכפת לי אם תאמר שידעתי, שבחרתי. לא אכפת. לא הפרידה כואבת. עלבון ההתעלמות צורב אותי בלילות, מעיר אותי בבקרים, מוציא אותי ממיטות אהובים ללילה שאני משליכה מאחורי גווי כקליפות. ככה. אני רוצה נקמה. אתה שומע.

לא אכפת לי שיש אחרים, עשרות אחרים, נקבצים אלי מכל הפינות, מחמיאים ליופיי שלא ראית מעולם, ואני כמו ערפדה מוצצת את לשדם ומשליכה. לא שומעת ולא רואה ,רוצה נקמה.
אני בכלל לא בטוחה שאהבתי אותך, אני משחזרת את הפעם הראשונה והשנייה והשלישית בהן נפגשנו ושום זכר של פרפרים, ממש כלום. אתה שומע ? רק עוד בחור מני אלף, בורגני להדהים. אבל איכנשהו במורד הזמן התמכרתי. לריח שלך, לעור החלק חלק שלך, איפה אני אמצא עכשיו גבר עם עור חלק כמו שלך, שידבר אלי ככה? אני רוצה נקמה.

נקמה על הכל, האדישות הבלתי אפשרית שלך, העצלנות החתולית, השעות הארוכות בחשיכה מוחלטת ואני לא נרדמת , מתעוררת מסויטת בצרחות אבל רק ככה אתה נרדם. ואני לא. הסיפורים על האקסיות שלך. הידיעה שחלחלה אט אט לחיי שאתה מתבייש בי, לא יוצא איתי כמעט ואיש כמעט אינו יודע שאנו יחד, רק חבר או שניים, לא הורים, לא מכרים, אתה לא רוצה שיתערבו לך בחיים, תירצת, ואני בטיפשותי בחרתי להאמין, לא אכפת לי אם זו אשמתי, אני רוצה נקמה.

רגשי הנחיתות שחזרו להציף אותי, אני לא מספיק טובה, יפה, רזה, משכילה. כאילו לא עברתי מעולם את גיל 16, ברווזה גמלונית וכעורה. אני רוצה נקמה.

אני מדמיינת אותנו נפגשים בזמן עתיד, אני יפה להדהים ואתה משתוקק אבל אני לא נכנעת, אני מדמיינת אותך גוסס על הכביש ואני עוברת הלאה ברגל קלילה, מדמיינת אותך מתחנן ואני לא שומעת באלף ואחד מצבים שמוחי הקודח בוחר לו בלילות ללא שינה. 

ואני עדיין רוצה נקמה.

ונקמה תבוא, הרי לא ייתכן שמשהו שכל כך נכספים אליו לא יתממש, בזמן עתיד. נקמה. נקמה. נקמה

לא אצטט את בוקובסקי, אלא את דוד אבידן,קצר ומהיר, הנה כך
" אין לי אב ואין לי אם, יש בי רעב רק לסטייק ראם
יש בי רעב לעוד דברים, שעד עכשיו היו עלי אסורים"

נקמה.