יום ראשון- זהירות, ארוך מאד!

בשבוע האחרון של אוגוסט הוחזרו 91 מבקשי מקלט אפריקנים למצריים מיד לאחר שחצו את הגבול.אני מתכוונת מיד אחרי, בלי שניתנה להם הזדמנות לשטוח את בקשתם למקלט בפני גורם רלוונטי. אמנם, ישראל חתומה על אמנת פליטים מ1949 שמחייבת לאפשר לכל מבקש מקלט את ההזדמנות הזו, אבל זה לא קרה.

תת אלוף יואל סטריק, בתצהיר לפרקליטות בעקבות עתירה של ארגוני זכויות אדם בישראל, הודה שאכן היה כשל נקודתי אבל "ההחזרות ימשכו" כחלק מההסכמים הבי – לאטרליים בין מצרים וישראל. מרשים.

ואיך יתגברו על הכשל הנקודתי? חיילי צה"ל המשרתים בגבול(אנשי מילואים) יעברו תדרוך וכך יוכלו להבחין בין מבקש מקלט שחייו בסכנה לבין מסתנן "סתם". אין לי ספק שמה שאנשי משרד הפנים לומדים בחודשים ארוכים של הכשרה מפרכת אחרי שהתקבלו לעבודה על סמך נסיון קודם וידע נרחב בשפות שונות יצליחו בצה"ל להעביר בתדרוך בן שעה ופחות. בכל זאת מדובר בצבא הטוב(?) בעולם. חיילינו המצויינים בשעה ארבע לפנות בוקר יאלצו, בלי לדבר באותה שפה, להחליט מי יוחזר ומי לא.

חבל מאד שממשלת ישראל אחרי שלוש וחצי שנים של התמודדות יום יומית מול בעית מבקשי המקלט לא השכילה עדיין להקים מנגנון בגבול(משרד הפנים מטפל במבקשי מקלט רק לאחר שהגיעו לארץ) שיקלוט את מבקשי המקלט ויעביר אותם הליך מסודר כמו במדינות אחרות. ולא, אתם לא חייבים להטיח בי עכשיו את הדוגמאות של "תראי מה קרה בהולנד" אפשר ומותר להקים מנגנון חכם יותר ויעיל יותר. אין לי בעיה שכל המסתננים יועברו למחנה מעבר, אפילו בקציעות ושם יתוחקרו תוך ימים ספורים תחקור ראשוני.

יש לי התנגדות גורפת להחזרת מבקשי מקלט למצריים בלי לבדוק אפילו מה יקרה להם שם, שלטונות מצריים כבר הודיעו שבכוונתם לגרש את 91 המוחזרים מישראל, לסודן, אריתיראה וסומליה. והמצרים מקיימים, בחודש יולי האחרון הוחזרו כ1200 מבקשי מקלט  ממצרים לאריתיראה. ככה. בעבר החזירה מצריים מבקשי מקלט לסודן. אני אישית לא מאמינה שסודן היא האויב הגדול של האנושות אבל כל המוחזרים לא זכו משום מה לקבלת פנים אוהדת….בלשון המעטה. בואו נאמר שהם צועדים כרגע בהרי נובה שבשמיים.

מצריים מתמודדת עם מסת פליטים עצומה כיום מכל אפריקה, חלק ממבקשי המקלט משתמש במצריים כתחנה בדרך למדינה מערבית מתקדמת יותר.

 ישראל אינה מצריים, עדיין. או לפחות כך אני רוצה לחשוב. הגיע הזמן שמדינת ישראל תוציא את הראש מהחול(לא, לא עוד ועדה לבדיקת מצב הבורקס במזנון) ותמצא פתרון הומני ואמיתי לנושא. לא כזה שנסמך בלעדית על רצון טוב ומתנדבים. פליטים זה לא רק חיות מחמד ללטף, להאכיל ולצלם. הם גם לא מסה גדולה , שחורה ומפחידה שתטביע תחתיה את הרווחה במדינת ישראל. אבל הם בהחלט נושא שצריך להתמודד איתו, עכשיו. ולא על ידי החזרה בגבול.
לגבי ההתמודדות של חיילי המילואים עם ההחזרות –  אל תאמינו לי, תקראו את מכתבו של חייל מילואים שנכח בהחזרות האלו בחודש אוגוסט

אני פונה אלייך בעקבות אירועים שאירעו בשירות המילואים האחרון שלי, אירועים שאני חושש שגרמו לי ולחבריי ליחידה לגרש מישראל אנשים שלא ברור מה יעלה בגורלם לאחר הגירוש.
במהלך חודש אוגוסט 2008 שירתי במילואים בהר שגיא על גבול ישראל מצרים. במהלך התקופה זכור לי שהחזרנו ארבע ואולי אף חמש פעמים פליטים לידי המצרים אחרי שנכנסו לישראל. בפעם לה הייתי עד באופן אישי, תפסנו שלושה נערים קטנים ורזים שנראו בני 15 עד 18 ואמרו שהם אריתראים. בהוראת המפקדים בשטח (מח"ט הגזרה נכח באירוע) קשרנו להם את העיניים ואת הידיים ותוך בערך רבע שעה העלנו אותם לג"יפ והסענו אותם לכיוון הגבול. המפקדים קראו לחיילים המצרים ומסרו להם את הנערים. הנערים כלל לא הבינו שמחזירים אותם למצרים.

סיימתי את השירות בתחושה קשה שאף אם המעשים שמבצעים חיילי צה"ל על הגבול הנם חוקיים, הרי שלבטח אינם מוסריים. מדינה עם היסטוריה כמה שלנו צריכה, בעיניי, לגלות יתר רגישות לנושא כאוב זה. כשר הביטחון, אבקשך לבחון את הנהלים ומוסריותם. 
בכבוד רב,

א.

רגע רגע עוד אחד:

 אני פונה אלייך בעקבות אירועים שאירעו בשירות המילואים האחרון שלי, אירועים שאני חושש שגרמו לי ולחבריי ליחידה לגרש מבקשי מקלט, חלקם אולי ניצולי רצח העם בדרפור, אל גורל לא ידוע ואולי אף אל מותם.

 במהלך אוגוסט 2008 שירתי במילואים בהר שגיא שעל גבול ישראל מצרים. אין זו הפעם הראשונה שאני משרת ב"קו" זה, אך החודש, קיבלנו הנחיות שונות ופעלנו באופן שונה לחלוטין מכפי שהיה בעבר. בעבר, כשהיינו מזהים מסתננים בגבול, היינו אוספים ומביאים אותם לכניסה לבסיס. היה מגיע אמבולנס צבאי וחיילות בשירות סדיר היו אוספות את פרטיהם של האנשים. רופא היה עורך בדיקות לכולם. היינו נותנים להם מים ומזון ואז הייתה מגיעה טיולית ולוקחת אותם לכלא קציעות למיטב ידיעתי.

במהלך שירות המילואים האחרון שלי, ביום שבת, 23.08.08, בבוקר, זיהינו בהר שגיא 30 איש מתקרבים. המצרים ירו בניסיון לעצור אותם וגם הצליחו לתפוס חלק מהם. אחד מהם הצליח להגיע לצד שלנו אך נורה ברגלו ולמיטב ידיעתי שלחנו אותו לבית חולים "סורוקה". היו כאלו שרצו מפחד הכדורים לכל מיני כיוונים ואינני יודע מה קרה להם. אנו אספנו 17 איש כשלושה או ארבעה קילומטרים בתוך שטח ישראל והיינו משוכנעים שעתה זה יתנהל בנוהל הרגיל: תשאול, רישום, בדיקות והעברה לקציעות, אבל אז קיבלנו הוראה ממח"ט הגזרה לקשור להם את עיניים. כפתו לאנשים גם את הידיים באזיקונים, ואז הגיע המח"ט עם אנשים נוספים, ירדו לגבול המצרי, דיברו עם המצרים, וכשחזרו, פשוט הזיזו את הגדר והעבירו את כולם לצד השני.

 הרגשתי נורא. רק עשרים דקות קודם לכן הוצאתי את האנשים האלו מהאש המצרית ועכשיו אנו מחזירים אותם? המפקד הישיר שלנו בירר ומסר לנו שאלו הם הנהלים ושהמצרים לוקחים את האנשים לקהיר באוטובוסים ומשם שולחים אותם חזרה למדינותיהם.

 אף אחד לא שאל את האנשים האלו דבר לפני שהם נשלחו חזרה למצרים שירו בהם. רק שאלו אותם איפה שאר החברים שלהם ואם מגיעים עוד.

 למחרת, יום ראשון, 24.08.08, לפני שפתחנו ציר מצאנו עוד שלושה אפריקאים יושבים כמה עשרות מטרים מהבסיס שלנו שדיברו איתנו רק אנגלית ואחר כך עוד שלושה. כשחזרנו, חיכה לנו עוד אפריקאי אחד שהצלחתי לדבר איתו באנגלית והוא אמר לי שהוא מאריתריאה ושלא אכל או שתה כבר שלושה ימים. גם אותם החזרנו, למיטב ידיעתי, מבלי שביררנו מי הם ולמה הגיעו לישראל. האנשים האלו רצו אלינו היסטריים כשהמצרים ירו בהם ונרגעו רק כשהבינו שאנו ישראלים. ההיסטריה חזרה כשהבינו שאנחנו מחזירים אותם למצרים, קשורי עיניים וכפותיי ידיים, אבל אז הם לא יכלו לעשות דבר כי הם היו מוקפים באנשים עם נשקים.

 אני לא יודע בדיוק מה אומר החוק הישראלי או הבינלאומי אבל אני חושש שמה שעשינו היה מאוד לא בסדר. ההתנהלות הייתה כאילו מנסים לטאטא את האנשים האלו מתחת לשטיח כמה שיותר מהר. אני לא מבין במצב של הפליטים האלו ואינני יודע בדיוק מה קורה באריתריאה אבל שמעתי על הטבח בדרפור ובאופן שבו החזרנו את האנשים למצרים, לא הייתה כל אפשרות לברר אם מי מהם הנו מניצולי רצח העם בדרפור.

 לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמי שמוכן לעבור את כל התלאות האלו, חוצה את המדבר בחוסר כל כשרק בגדיו לגופו, שמוכן לעבור את היריות של המצרים, ולהגיע לארץ שהוא לא מכיר בכלל – כנראה שמשהו מאוד מאוד לא בסדר בבית שלו.

 אבקשך לבדוק את האירועים המתוארים במכתבי, את חוקיותם ומוסריותם ולדאוג שאירועים מעין אלו לא יישנו בעתיד.

 בכבוד רב

 ב.

ועכשיו לסיום

 ביום ראשון הקרוב תיערך הפגנה מול משרד הבטחון ברחוב קפלן(הקריה) בתל אביב בשעה חמש וחצי. אני לא אוכל להגיע הפעם בגלל התחייבות קודמת אבל אתם – בואו. זו ההזדמנות שלכם להבין קצת יותר את מצב הפליטים בישראל ולהחליט מה דעתכם בנושא.

 וכמובן……….. שנה טובה  ומתוקה לכולם, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, אמן!

(ואנחנו מתארחים בשדרות בחג)