פחות ממושלמת כותבת מלים

לאט לאט ההכרה חודרת לתודעה, והבושה בעקבותיה. וחוסר האונים מזדנב מלווה ברגשות אשם. איך אני לא מתביישת, מה לא עשו בשבילי. ההורים, החברים. אנשים עם הרבה פחות ממך הצליחו ורק את. תתביישי, ואני מתביישת. כל כך מתביישת שאני חוזרת לישון , על הספה, מכורבלת בשמיכה מצחינה ללא ציפה. מוקפת בעיתונים, כלים מלוכלכים ושאריות מזון. בלי יכולת לקום, לנקות, לעבוד, להתקשר. כלום.  ...

  לא רוצה לסלוח ולשכוח, לא , גם אל תגידו לי להתגבר ולהשאיר את העבר מאחור, אני רוצה נקמה. בלילות אני חולמת נקמה, נרדמת וחולמת, נקמה. מתעוררת עם קרניים ראשונות של בוקר, נקמה. לא הפרידה כואבת,לא הבגידה הברורה והידועה, רק עלבון ההתעלמות, כאילו אני אויר. כאילו לא הייתי. כאילו לא עברו כל כך הרבה בוקרי-יום-שבת במיטה שלך עד שמישהו מתחיל מאיתנו ...