באקלימים החבויים משורר וצייר

הבובה המסכה יציבה מן הפנים היא ממוסמרת על פניה עיצורים פתאומיים שאני שומע בה בלילה מאיצים אותי אל ערמת הזכוכית שבעיניה אני מזהה הטיות אור מצמוצים חשאיים פני מדפיסות את עצמן על פניה אני מקבץ עשר אצבעות לתפוס  אוושות גוף

שיר בדבר חפצייך חפצייך מוטלים כקורבנות כנועים למיתה מוקדמת הם אוצרים בתוכם לחות דקיקה של מגעך האחרון מנציחים את ארעיותך בחדרי הכותונת שלך מצהיבה לאיטה כתמי הזמן עושים לה אמבטיה היא מצהיבה כמו גוויה אני שומע את נקישות הזמן במעלה המדרגות  הוא מקרצף את המקומות בהם  היית אוחזת אני פורש סדינים לבנים על פניך הרוח משחירה אותם אני מחטא את ...

השקדיה פורחת הצבעים למיניהם אשר  רקחתי בלילה תוך רצון לבטא  פריחה מקרית הותכו והוצקו למשפט אחד  מילולי שאין אני ריבוני על הצבעים כל עוד השקדיה  בחוץ פורחת

ואן גוך                                                                                                                לאירית                             היה צריך שמישהי תיקח אותי  לחזות בגופך שעדיין מסרב לוותר על חיותו בתוך טיט הגוף המפוסל    כדי להבין את שורשי הטירוף אשר הציתה בך השמש    אפילו עכשיו גופך מסרב להעלם  ולהצטמצם לנוכח רצף הפסלים החדשניים  באטלייה מוצנע זה של צדקין  האור שכה חמדת את גחליליותו   בהליכתך אל השדות לדלות מהם את מרקמו העדין של הערב עכשיו האור ...

בגן הילדים רוח תועה מתרועעת במרזב בחצר העץ קשור בחבל הירוק מתרכז בלהיות ירוק ילדים בגן צוהלים ילד אחד בוכה מתיר עפעף אחד פתוח בעיני הגננות עפעף שני סגור הנדנדה שבורה לא עולים ולא יורדים

גשם התבצרות זמנית של הגשם בגן פרעה את ראשי הילדים המטריות כודנו אל  השמיים השמשות המצוירות שלהם כיווצו  את ריסהן  על הדף

תנועת הגירה של פיגמנטים לבנים תנועת הגירה של פיגמנטים לבנים מסגירה התגודדיות של מלאכים מסביב לזקן שישן על הספסל וחוצה את עובי הלילה במעילו המטולא זמנים אחרים זמני הנדידה של החושך והאור ניבטים במגבעתו משנים קדמוניות מאיץ בלחיי כתם אדמדם ששכחתי מקיומו

הזיקית התלקחות פתאומית של האדום בשיח הגרניום אימתה חשד אצל הילדים שהזיקית עוברת שם מלווה צבע מלבה אש צבעיה המאבקים פיגמנטים חדשים עוררה בהם סקרנות עורם קרן מסכנה צידם הבהיר התאפלל לסתותיהם התקשו הדם הסואן הדהיר בעיניהם הסכמה לתופסה לחטט בה במקל למצוא את זרזיפי האור

הדחליל מבלי לעורר בהלה יתרה בעורבים הקולניים הדחליל שבשדה הסיר את כובעו שעוצב בקפידה והתישב עד ששוב יעבור איש בדרך

קין   כשקין רצח את הבל הוא לא ראה כלום בעיניו מלבד אור לבן ממאיר מאחורי חשכת עץ הגפן של אביו ניסה נואשות לאחוז בשורשי ההגיון הרפים שעוד השתלשלו בקרקעיתו אצבעותיו נכוו מן המחשבה הרודפת אותו על הרצח הוא לא היה מהיר חימה סירובו של אלוהים שלא לקבל את מנחתו מחקו מלוחית האדומה שבליבו את אותיותיו הקדושות האות יו"ד חדלה להאיר ...