באקלימים החבויים משורר וצייר

    תנודה ברשת אני מתקין את עצמי לשירה טווה רשת בפתחי הבית עושה מנגנון קלידים לרוח ממתין כעכביש לשמע קפיץ תנודה ברשתי אני יוצא בתנופה לוכד במחושי אותות קלושים של מלל

        במעבורת הגן במעבורת הגן עוברים הילדים איתמר גורר רגליים הוא אינו נכנס למעבורת הוא רוצה להמשיך להיות ילד הוא נשרך תמיד מאחור השמיים טובים אליו הוא משתרג איתם בנחשול כחול אלים רבים מוצאים בשפתיו חניה ארעית   הם מדובבים אותו להקשיב לרחשיהם גופי האש שלהם מרצדים באישונו כשהם נושפים בו רוח קווי המתאר של גופו מתאיידים ...

ביתיות גדולה מה את יודעת על השירה מלבד להכירה היכרות שטחית מבעד לעינית שבדלתך הסגורה מלבד לראות אותי נאחז ברעמתה כבחיית כוח נדירה כפי שילד אוחז בעפיפון ומה אני חיפשתי בדלתך ובמצחך ותחת העפעף אני רק חיפשתי ביתיות גדולה

גן השעשועים בלילה רוגעות הנדנדות המגלשה מכניסה את לשונה הארוכה סוס הפלסטיק עוצם את עיניו למפרע הברזייה מכווצת את שפתיה ברכת החול מאכסנת עקורי בית הקרוסלה עומדת על שתי רגליה עייפה מסחרור

    מלח מים ילד פצוע מדבורה המנטרה מלח מים מלח מים לא עזרה לו  מכת העקיצה בגופו חלחלה להכרתו הבהירה לו לראשונה שהמילים הן רק רוח הן אינן מחוללות נסים ילדי הגן כאבו את פיצעו עקיצת הדבורה הציתה על פניהם שלהבת תימהון במאמץ חינני הגננת הסבירה להם שהדבורה מתה משום שהיא אינה מצייתת למילים    

מלאכים במעבה האותיות חיים מלאכים כשהם נעים הם מותירים נשורת הלבן שבתוך הדף שלי משחיר מעקבותיהם כשהם מערבלים את האוויר אצבעי המתחלדת מזהיבה במגע עם הניר

    כשהייתה מפציעה בכל בוקר הייתי נפצע היא הייתה שנונה כמו סכין חד כבר הייתה פעם עצם עכשיו היא אישה אבני אור תלויות על צווארה  בהן הירח שקע וגם השמש הן מפיצות שקיפויות  כמו באחווה עתיקה מצמיתים אותי להיות כרוך אחר יופייה פעם היא ידעה בעל פה את שמותיו  הנוראים של אלוהים עכשיו בקושי רב היא פורמת את עצמה ידיה ...

חיה אחרת כשבאת אלי כבר הייתי חיה אחרת לירח יש יד בזה אצבעותיו הלבנות פרעו את ראשי התירו את קשרי עם הגוף הזה עכשיו אני חי בחשאי כדי להיות מה שהנני אני משיל את עורי הוא ניתן להחלפה להמרה אך ורק דרך מיתה ארעית להתפצל לחצי זה הדבר הקשה ביותר אני מפוצל בשעה הזו לשוני משתרבבת מן המצולות גלימתי קליפת ...

  שפה חדשה התקוטטות בחצר הילדים פורעים את הקישורים של המילים  המחברים אותם לקרקע הרוח מדגירה בהם שמחה קולותיהם בגן הופכים לעפיפונים צבעוניים  

חייו הסודיים של הגן כשגן הילדים נעול ברז המים מרטיט את שפתיו בפעם האחרונה לדליפות אחרונות מתוך גרונו חיפושיות הזבל המפויחות באות להתרחץ הקיפוד מרפה את קוציו חושף את לבנונית גופו לרוח הנמלים חורגות מתקנון העבודה השיירה מתפזרת החפרפרת עולה מקמרת גבעות מסדרונות אפלים מובילות אותה אל נקודת השמע של עצמה