באקלימים החבויים משורר וצייר
חייו הסודיים של הגן
כשגן הילדים נעול ברז המים
מרטיט את שפתיו בפעם האחרונה
לדליפות אחרונות מתוך גרונו
חיפושיות הזבל המפויחות
באות להתרחץ
הקיפוד מרפה את קוציו
חושף את לבנונית גופו לרוח
הנמלים חורגות מתקנון העבודה
השיירה מתפזרת
החפרפרת עולה מקמרת גבעות
מסדרונות אפלים מובילות אותה
אל נקודת השמע של עצמה
יפה מאוד דויד. מחזור הילדות שלך מתגבש לקראת מסע שיבה אל גן העדן. מקום בו נהג האדם לתקשר עם החיות ואולי גם הבין לליבן.
יפה ומוחשי וחשאי — לדבר בשביל האלמים!.
סבינה, תודה.
יפה מאוד. הרבה פעמים חשבתי , מה קורה בבית כשאין אף אחד. לפעמים כשאני חוזרת וזבוב מקדם את פני, כאילו מקשקש בזנבו, אני שמחה שהבית לא היה לבד.
לוסי, גם כשהבית ריק הוא מלא ברחשים.
תודה,שנכנסת.
כשעץ נופל ביער, קולו ישמע? כשהגן ריק הסדר ישמר? ללא עיני הילדם והגננת וסדר היום? שיר יפה, ביופי של גן עזוב ופרוע{זה טוב}
חני, סדרי הגן משתנים,רגע אחרי שהגננת נועלת את הגן, תודה על הקריאה.