באקלימים החבויים משורר וצייר
העלמות הילדים במלכות הדמיון
המשקעים האפלים שלנו
הניעו בילדים מקומות מסתור
אוושות חלופיות בספרים
משכו אותם אל הצללים העמוקים
הם התרחקו בשקט מאורגן
האגדות קסמו להם יותר מאיתנו
הטושים הצבעונים שלהם
טשטשו את היעלמותם
ריח יערות נדף מכריות הלילה
שלהם
שקט מכושף הפציע מתוך עיני
הבובות שלהם
פירורי ניר במסדרונות הבית
הובילו אותנו אל עצמנו
חיכוכם האחרון במלכות הדמיון
כלא את הבל נשימותינו
על זגוגית החלון
פיטר פן, הנזל וגרטל , הדמיון, הילד הפנימי שבנו, וואוו את כל אלה קראתי בשירך והשיר מקסים בעיני, הוא הניע בי את הדמיון ולקח אותי אל הילדה שאני מכירה , כמו עקבתי אחרי פירורי המילים במסדרונות השיר והגעתי אל עצמי.
תודה.
:0)
שיר קסום, בעיני דמיוני אני רואה שיירת ילדים עוזבת את העולם שלנו, אותנו, לממלכת הדמיון, משאירה טשטוש, ריח על הכר והבל נשימות, הכל יעלם עוד מעט, הם לא יהיו בעולם הזה ובנו יותר.{כנראה התאכזבו}
מכושף, כמו נעימת החלילן מהמלין.
הילדים מסתלקים בעקבות האגדה והמבוגרים נותרים לבדם.
פשוט, נפלא!
כל כך יפה. פירורי ניר במסדרונות הבית, כמו פירורי הלחם של עמי ותמי, סימני דרך.
זכרונות ילדות ומלכות הדימיון יובילו אותנו אל עצמינו.
אבל אני חשה פחד בשיר, שמא ילכו הילדים למלכות הדימיון ולא יחזרו.