באקלימים החבויים משורר וצייר
אדם
אצל אדם בגןהשירים מבשילים מעצמם
צומחים פרא על פניו
כל פעם שאלוהים
מבקש מגע
כשהיה מרותק לגן עדן
הרוח גילתה את פניה הלבנות
לכן הוא חיוור
ואסור במחלפותיה
הגבעות הכחולות שלו
מתיאידות מכל מחשבה
על בריחה
הופכות להיות לטיפות דיו
לאותיות שחורות
מדי פעם הוא נצרך לטיפול
פסכיאטרי אצל אלוהים
בפגישה האחרונה ליד עץ
החיים
הוא ניסה להימלט מהסתכלות
ברגע האחרון הוא נתפס ערום ומובך
תוך מלמול משהו על חופש הביטוי
אחר כך הנחש הפך לידידו הטוב
ביותר
מאוד יפה . הייתי מותרת על שורת הנחש.
יפה, כל בית עומד בפני עצמו.
הנחש בסוף מחזיר אותי לגן בהתחלה.
יפה הדימוי העולה מהשיר, אדם, תפוחי שיריו, והמפלט בנחש, מסתבר שגם בגן עדן צריכים טיפול
דויד ידידי זהו שיר מופלא ביותר ובשום אופן לא הייתי מוותרת על הנחש.
הדבר הנפלא בשיר זה הוא האירוניה וההומור העצמי שהם מעלות גבוהות מאוד של מודעות והכרה.
שיר נהדר. הנחש צריך להשאר