באקלימים החבויים משורר וצייר
קין
כשקין רצח את הבל הוא לא ראה כלום בעיניו
מלבד אור לבן ממאיר
מאחורי חשכת עץ הגפן של אביו
ניסה נואשות לאחוז בשורשי ההגיון הרפים
שעוד השתלשלו בקרקעיתו
אצבעותיו נכוו מן המחשבה הרודפת אותו על הרצח
הוא לא היה מהיר חימה
סירובו של אלוהים שלא לקבל את מנחתו
מחקו מלוחית האדומה שבליבו את אותיותיו הקדושות
האות יו"ד חדלה להאיר
ככל שהאותיות כבו בליבו הוא חש שינאה נוקבת
חסר צלם הוא נס אל חלקת השדה
הגידולים שבשדהו הרקיבו למולו באדמומית הבוקר
בפרץ רוח חם של יגון נפלו פניו
בשעה הזו לחישת נחש הדהדה בעורקיו
הדם החל לפרוח
עצביו המרוטים השתרגו למקל
שפיותו נפרמה בבהלה למול עיניו של הבל
השיר כל כך חזק!! יצירת מופת! בראבו!!
יפה בעיני, דוד, כיצד תופס שירך את הסימפטום העיקרי של הסיפור הזה, שהדמות הבעייתית בו היא לא קין ולא הבל, אלא האל, שמתעלם ממנחתו של קין ונוהג כעולם שרירותי, כעולם ללא אלוהים
אהבתי. אהבתי את הפרשנות למה שהוביל את קין לרצח. את הנטישה שחש ולהרגיש בן לא אהוב.
עורר בי מחשבות גם השימוש שלך בצבעים, כל כך לא שגרתי : "לבן ממאיר", לא הייתי חושבת על לבן כממאיר, זה חזק מאוד.
והשימוש באדום, צבע התשוקה והחיים שדווקא מוביל פה לרצח.
"הדם החל לפרוח" , זו תמונה יפהפיה והיא זו שמובילה לרצח !!! קשה.