באקלימים החבויים משורר וצייר
ואן גוך
לאירית
היה צריך שמישהי תיקח אותי
לחזות בגופך
שעדיין מסרב לוותר על חיותו
בתוך טיט הגוף המפוסל
כדי להבין את שורשי הטירוף
אשר הציתה בך השמש
אפילו עכשיו גופך מסרב להעלם
ולהצטמצם לנוכח רצף הפסלים
החדשניים באטלייה מוצנע זה
של צדקין
האור שכה חמדת את גחליליותו
בהליכתך אל השדות לדלות מהם
את מרקמו העדין של הערב
עכשיו האור הזה נח ומתאכסן
בבטחה
בתוך קרום גופה של האבן
מוזיאון צדקין פריז
יופי של שיר, דויד
תודה, עודד
איזה יופי
תודה, ענת
איזה רישום יפה, דוד. אימפרסיוניסטי דווקא.
אמיר, תודה
היי דוד
פיוטי
יש שירים שכשמסימים לכתוב אסור לתקן.
ניראה שזה כזה
להתראות טובה
שיר מקסים
חנה, תודה
טובה ,תודה
אתה חוצב מילים מן האין, יוצר משהו חדש לגמרי, המרצד באור מתוכו.
חני ,תודה על מילותיך