זכר לבית ראשון
"לְגַלֵּחַ עִם טְרַקְטוֹר בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת
וְלִבְנוֹת חָדָשׁ
פָּסַק הַמְּהַנְדֵּס.
"לֹא הוֹרְסִים בֵּית יַלְדוּת"
אָמְרָה הָאַדְרִיכָלִית
וְהֵשִׁיבָה בִּי נְשָׁמָה.
אֲנַחְנוּ מְשַׁפְּצִים אֶת בֵּית יַלְדוּתִי
הַסָּמוּךְ לְבֵיתִי.
בְּנִי יַעֲבֹר לָגוּר בּוֹ.
הַכֹּל יֻחְלַף, הַכֹּל יְחֻדַּשׁ
וּבַתֶּפֶר בֵּין חֵלֶק לְחֵלֶק
נַטְבִּיעַ פַּס מַרְצָפוֹת יְשָׁנוֹת
זֶכֶר לְבַיִת רִאשׁוֹן.
אהבתי מאד
יפה השיר.
כך ראוי.
רות
שיר רגיש ונכון, בנוי ובונה זיכרון.
הצעת עריכה (אם מותר)
במקום – "וְנָתְנָה נְשָׁמָה בְּאַפִּי." כך: וְהֵשִׁיבָה בִּי נְשָׁמָה. [אולי פחות דרמטי אך לא פחות קרוב ללב]
רוחה
את צודקת במליון אחוז. אצלי תיקנתי בדיוק בדיוק כך כבר לפני כמה שעות.
תודה
וכמובן. מה שעולה מייד בראש. זה בית ראשון ובית שני.ועם יש זכר. הרי משהו אבד אי שם במרחב ובזמן. דבר שאינו ניתן להשבה.
לא כמו הבית. שניתן לחבוש את פצעיו ולתפור אותו (את התפר אגב אי אפשר לחבוש, צריך לשים את המרצפות הישנות משני הצדדים, כי התפר, כמו פצע, נע ומתפתל – עובד בשפת מהנדסי בניין – גם בין הזמנים.)
אני הרבה פעמים זה שמחליט להרוס או להשאיר. ללא בוהן קיסרית דרמטית, אלא תנועה קלה עם אצבעות, החוצה, כף היד כלפי מטה. כמו שמסלקים איזה רמש מהפרצוף או מהשולחן. השבוע הלכתי באיזה רחוב עם יזמים ופעם עשיתי ככה עם היד ימינה ופעם שמאלה, כמו איזה אלוהי הרס. עד שהכרחתי את עצמי להכניס את היד לכיס.
באופן כלכלי המהנדס צודק
באופן רגשי האדריכלית צודקת.
ובאופן כללי, אני תמיד צודק.
מה זה ארכיטקט? אמור מעתה אדריכל ואפשר גם ארדיכל. בארמית זה "עבד החצר" . לו הארכיטקטית הייתה מודעת לשם העברי, היא לא הייתה נותנת עצה, אלא מקשיבה לבעל החצר, לבעל הבית,גיורא.
וכמובן. כמובן. שהמילה הנעדרת עולה תמיד בעוצמתה על המילה הנוכחת. באותו משפט הפותח ובאותו משפט הסוגר.
זכר …… בית ראשון.
ובכלל, אני שמח שהתעוררת לחיים, גיורא ואתה מטפטף אחד משירים רבים שקראתי אז, בצהרי היום. עם שלושים וכמה מעלות בצל.
ולא היה שם צל. רק אור. יותר מדי אור. ומילים שרצו לי מהר מול העיניים. מהחושך לאור.
שלום שמעון
דווקא האדריכלית (תיקנתי!) שמעה לליבו של גיורא. השיר חדש ,משלשום. השיפוצים הקודמים היו בבית שלי.
אכן, נהגו כמו שהצעת, שורה אחת שמו בחלק היותר ישן (1950- בית סוכנותי) ואת הפס השני בחלק "החדש" (1964).
בחודשים האחרונים, אני לוקח אנטיביוטיקה חריפה מאד (לא בעיה רצינית, אין מה לדאוג) ואצטרך לקחת אותה עוד כחודשיים.
יש לה תופעות לואי, חלקן שליליות וחלקן חיוביות:
השליליות: עייפות, וביחוד אבדן תיאבון, איבדתי מספר רב של קילוגרמים.
חיובית: איבדתי את התיאבון ומספר רב של קילוגרמים.
אני מקוה, שלאחר סיום הטיפול, יחזור המרץ, ולא יחזרו הקילוגרמים.
קראתי. לרגע נבהלתי. אבל אחרי זה הבנתי שאתה מדבר בשפת קוד (קומנדנטה או לא?)
"אני מקוה, שלאחר סיום הטיפול, יחזור המרץ, ולא יחזרו הקילוגרמים. "
ובשפה מפוענחת : אני מקווה שלאחר סיום המשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים, תחזור מר"ץ ותהיה מפלגה גדולה. ולא יחזרו התופעות של עיבוי התנחלויות.
תענוג צרוף
איזה שיר יפה ארוג בכל כך הרבה התרפקות על העבר ומעלה פתרון נפלא איך לשמרו.
עפרה
שלום גיורא. זכר לבית ראשון מחבר אותי לבית שלנו ( אגב, אתמול ביקרו בו, יוחי ורוחה, ידידינו המשותפים) – בית שהוא במקורו בית משפחתה של אשתי. ובאותו חדר בו נפטרו אביה ואמה נולד לפני פחות משלוש שנים – נינם, נכדנו – בהתאם למסורת המתחדשת של לידה בבית.
והנושא של שיפוצים, הריסה ובניה מחדש – עולה אצלנו חדשות לבקרים. -אלא שאצלנו מדובר ב'מהנדסת' המצדדת במהפכת קירות וב'אדריכל' שתומך בשימור ושיפור הישן
יפה מאוד ודוק עצב בו