תיאטרון
זֶהוּ, הֶחְלַטְתִּי.
לֹא אֵלֵךְ יוֹתֵר לַתֵּיאַטְרוֹן,
אֵין לִי סַבְלָנוּת לָשֶׁבֶת שָׁם.
הַחַיִּים שֶׁלִּי, מַה לַעֲשׂוֹת
הַרְבֵּה יוֹתֵר דְּרָמָטִיִּים.
חֲבָל שֶׁ Deus
זֶה מֵהַ- ex machine
הִזְדַּקֵּן,
שׁוֹכֵחַ תַּפְקִידוֹ
וְלֹא עוֹלֶה עַל הַבָּמָה
בַּזְּמַן.
חחחחח הצחקת אותי בעלי מתפלל כל פעם לדאוס אקס מכינה כשהוא איתי בתאטרון ואפילו כתבתי עליו פוסט מצחיק ,איך הוא נוחר לצדי ,מאז אני הולכת לבד בלעדיו וכיף לי. שירך מתאר בהומור אופיני לך תופעה מוכרת
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=223&itemID=6332
למעלה , הקישורית לפוסט שלי
היי חנה
יופי של קטע.
התפלאתי שלא זכרתי אותו, כי בדרך כלל אני זוכר מה שכתבת. לשמחתי גיליתי שזה פורסם טרום בואי ל"בננות"
משעשע… ותודה גם לחנה על הקטע המהנה והאמיתי… מכיוון שאלוהים צריך להיות עם כל זמר שעובר אודישן, כל שחקן כדורגל המתכונן להבקיע גול, כל מפלגה (כמעט) המחכה למינה צמח, כל בשלן המחכה לשמוע גזר דין על המנה שהכין במאסטר שף – מאיפה יהיה לו זמן ללכת לתיאטרון?? 🙂
גיורא יקר, מסכימה עם תגובתה של נורית. כל כך נכון מה שכתבת,ואף על פי כן, אני מנויה על בית לסין והקאמרי והבימה.אני לא נורמלית
עפרה