בזמן האחרון
לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיּים פְּעִילִים בִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,
קוֹמָתִי זָזָה לְכִוּוּן הָאֲדָמָה וְרוּחִי לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ
בַּסִּימָנִים הִבְחַנְתִּי כְּשֶׁנֶּאֱלַצְתִּי לְקַצֵּר מִכְנָס רֶבַע קִפּוּל
וּכְשֶׁזִּיהִיתִי שֶׁמִּלְמַעְלָה הַתְּמוּנָה הַכְּלָלִית שְׁלֵמָה יוֹתֵר
אֲנִי מַתְחִיל לְחַשְׁבֵּן, מָתַי יַגִּיעוּ הַלּוּחוֹת לְיַעֲדָם-
הֶעָפָר יָשׁוּב אֶל הָאָרֶץ וְהָרוּחַ אֶל אֲשֶׁר נְתָנָהּ
מָתַי תִּרְעַד הָאֲדָמָה
וְיַתְחִיל הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן.
שיר מצוין! שונאת לחלק ציונים, משתפת ברחשי לב.
תודה ענת, אין לי כוונה להגיש עירעור על הציון.
אכן, שיר מצוין, גיורא.
אני הייתי שוקל להקדים את תיאור הזמן, הנשוא והמושא העקיף לנושא בשורה הראשונה. במקום:
"לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיּים פְּעִילִים בִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן"
לכתוב:
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן פְּעִילִים בִּי לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיּים.
ולא רק בגלל שזה ייצור שיר במעגל סגור.
כך או כך, מצוין. כבר אמרתי?
תודה, בוקר טוב ושבת שלום שחר מריו.
תודה על ההצעה,
את השיר כתבתי לפני כחמש שנים. חלק מהשיר כבר נכתב בראש כשניגשתי להעלות אותו לנייר. ה "הזמן האחרון" בשורה האחרונה לא היה מתוכנן ,הוא פשוט נכתב מעצמו והפתיע אותי.
אני מרגיש שחלק מהכוח של "הזמן האחרון" בסוף השיר נובע מהדרך האגבית שהוא מופיע בשורה הראשונה.
יש לי הרגשה שאם "בזמן האחרון" יופיע בראשית השורה הראשונה, מיד מתחת לשם השיר, ובוריאציה שלו (השונה כל כך) בסוף השיר, ההפתעה תאבד (כי יהיה דגש יתר על הביטוי שהוא אגבי בתוכנו) וזה יראה יותר מדי משוררי ומתוחכם.
שלך
גיורא
וואו! תזוזת המשמעות של "הזמן האחרון" הרעישה אותי. יפה! והפער בין הרוח לגוף מכאיב – בכל מיני נקודות ומצבים (וזמנים), והשיר שלך גרם לי לחשוב על זה.
חזק וטוב השיר
השיר מאוד נוגע.
בתור מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים – תעזוב את החשבון לאחרים…את ההתחשבנות הזו, תניח בצד. עדיף.
רבע קיפול גיורא. . . .
תודה
תכף אקצר את השיר
גיורא גיורא נהדר!
חזק מאוד-מאוד. שיר עם טון של רגש-מאופק במיטבו, גם הקצב מרשים, הצירופים האישיים, הלשון האישית. יישר כוח. אל תעזוב אותנו כל כך מהר והמשך לכתוב שירים מעין אלה. רני.
שיר חזק ורלוונטי מאוד. כנוחתת ההבנה של הזמן, הפרספקטיבה. אהבתי מאוד
שורש יהודה, אתה מבין שירה! כל הכבוד!
שורש יהודה שוטה בעלמא
שורש יהודה מבין בשירה!
שורש יהודה היקר ,נצר לבית דוד
או בקיצור: המשיח.
תגובתך הנחילה לי אכזבה כפולה:
1. קיוויתי שלמעני תהיה מקורי, אבל ראיתי שעשית "העתק הדבק" מתגובה לשיר של מישהו אחר.
2.חשבתי שתגיד שהשיר כבר לא רלוונטי כי אם אתה (המשיח) כבר כאן ,אז המתים יקומו לתחיה ואנחנו לא נמות.
אז :
או ששיקרו לנו במשך שנים או שמא אתה לא המשיח, וזה חבל מאד כי התחלתי לחבב אותך וחשבתי שתעשה לי פרוטקציה.
שלך
גיורא
שיר חזק מדויק וטוב.
גיורא,
ממש עדיף בשורה השנייה
"ורוחי אל השמיים"!!
זה מתיישב היטב גם עם ההמשך.
שלום גיורא
האמן לי ,היו לי מחשבות לכתוב כמו שהצעת. בודאי "ורוחי לשמיים" היא האופציה הטבעית ביותר.
לאחר שכתבתי את השיר (השיר הוא שיר ישן) שאלתי את עצמי מדוע לא בחרתי באופן אינטואיטיבי ב"רוחי לשמיים". ואחר כך כש"ערכתי את עצמי" לא בחרתי באפשרות הזו באופן מושכל , כי כאמור,האפשרות הזו מתבקשת.
התשובה שנתתי אז לעצמי היא זו:
אןפס..תוך כדי תשובתי לך אני נזכר שבגרסאות הראשונות לא כתבתי בכלל "ורוחי לכיוון ההפוך" אלא "ועיני לכיוון ההפוך".
זו הגרסה שהצגתי לידידי במשך כמה שנים. ראיתי שהתמונה שציירתי לא כל כך ברורה ולכן בעקבות השורה "העפר ישוב אל הארץ והרוח אל אשר נתנה" (שהיא פרפרזה על פסוק מקוהלת), החלטתי להחליף את "עיני" ב"רוחי"..
ולעניינו, המילה "רוחי" לקוחה משדה ריגשי שונה מאשר התמונה שרציתי לצייר. אני בחרתי להשתמש בשדה מאד "ארצי" גם בתיאור הגאוגרפי (לוחות טקטוניים) אך במיוחד בנושא ההדרדרות הפיזית.
הרגשתי שאם אכתוב "ורוחי לכיוון השמיים" שתי מילים עם קונוטציות רוחניות שמימיות ,אני אעשה מִישׁמָשֹ באוירה הארצית ואפילו טיפה מחויכת שניסיתי ליצור.
עכשיו השאלה היא אם הצלחתי להבהיר את מה שרציתי-:)
שבת שלום
גיורא פישר
"לכיוון ההפוך" – עדיף. מסיבות רבות, ביניהן: החזרה על ה"כיוון", המתח הנוצר ב"הפוך", הזיקה ל"קיפול", ועוד…
לגיורא,
לא במקרה כתבתי "רוחי אל השמיים" ולא "רוחי בכיוון השמיים".
לדעתי, גם בשלב העריכה כדאי להשתיק את ה"מושכל".
באשר לאופציית ה"עיניים", האפשרות "עיני תלויות בשמיים" עובדת יפה מאוד בקונטקסט של השיר.
מכל מקום, ברגע שנכתב "רוחי בכיוון ההפוך" אני, כקורא, חש שהשכל התערב במהלכו הטבעי של השיר, בניגוד למה שהיה קורה לו הצטמח מעצמו.
גיורא שלום,
השיר עורר אצלי את היחס הדו-ערכי שיש לנפש בהתבוננה בגוף: לעיתים היא שמחה על כך שהגוף הוא שלה, ולעיתים היא מצרה על כך שהגוף הוא נכסָהּ.
שיר עדין שמשלב במידתיות גוף ונפש, פרטיקולרי עם אוניברסלי.
ומילה אחרונה (בתקווה שתקבל בהבנה את רצוני להציע משהו): אולי הייתי שוקל לשנות "מתחיל לחשב" במקום "לחשבן" (ל"לחשבן" יש קונוטציה כלכלית מדי לשיר "טהור" וחף מאינטרסים).
תודה ושבת שלום,
צדוק
שיר מאוד יפה, גיורא, נוגע ומרגש.
גיורא יש עוד זמן! בגילך החיים רק מתחילים. אוהבת את הכתיבה שלך.
במשחק אינטלקטואלי ביני לבין עצמי (קשור לשיר אך בהחלט לא הערה עליו וגם לא הצעת תיקון) עלה על דעתי בשורה השנייה: "קומתי שחה לעפר".
אולם זאת הערה לתפארת השירה העברית לדורותיה.