אופטימיות זהירה
חֻלְיַת זָהָב חֲדָשָׁה הִתְוַסְּפָה
לַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁעַל צַוָּארִי.
עִם מַזָּל מְחֻרְבָּן כְּמוֹ שֶׁלִּי
בְּנִגּוּד לְחֻקֵּי הַכִּימְיָה-
גַּם הִיא תַּחֲלִיד בִּמְהֵרָה.
אַךְ הַיּוֹם אֲנַסֶּה לֹא לִזְכֹּר,
אֲשַׁדֵּל אֶת הַלֵּב-
דּוֹקְרָן בַּרְזֶל הַפּוֹעֵם
שִׁנָּיו בְּתוֹכִי
שֶׁיַּרְפֶּה, יְכַנֵּס אֶת חוֹחָיו
וְיָנִיחַ לָפָּז לְרַצֵּד
עַל הַבְּכִי
איזה שיר יפה גיורא
מי יתן והפז ירצד תמיד על הבכי
והבכי יהפוך באלכימיה נפלאה לפז.
השיר מתכתב עם ציורה היפה של איריס על הנרקיסים
והצעה קטנה אולי אפשר רק לכתוב "עם מזל כמו שלי"(ולא בגלל נטיה טהרנית או משהו)
היי חנה
תודה
אני לא חושד בך בטהרנות. אני מבין את ההצעה. האמת היא שהמילה "מחורבן" באה ויצאה מהשיר כמה פעמים. (בדקתי באבן שושן- גדולי היוצרים השתמשו בה)
הבעיה (כפי שאני מבין אותה) היא יותר עם המשלב הלשוני של השיר (ביחוד חלקו השני)שהוא גבוה יותר.
בשלב זה, הפער מוצא חן בעיני ,אבל כאמור- אני לא סגור על זה.
היי גיורא
אני רואה את השיר בתמונות, אני רואה את דוקרן הברזל, ואני רואה את הגיבור, שיכול לשנות את המציאות הפנימית של השיר…
להתראות טובה
לטובה
תודה, בינתיים באמת שיניתי מעט את השיר.
את יודעת, קל יותר לשנות את השיר מאשר את המציאות או אפילו את ההסתכלות עליה.
להתראות
גיורא
אמן ואמן, גיורא.
יפה.
לתמי ואביטל
תודה רבה לכן
שבוע טוב ורווי השקות של ספרי "בננות"
ביום שלישי-עדי עסיס
ביום חמישי- סבינה
במוצאי שבת- איריס קובליו ומשה יצחקי
מקווה שנתראה
גיורא
שתי השורות האחרונות יפות בעיניי, כמו גם התקווה המגולמת בתוכן – ואהבתי גם את הכותרת שבחרת לשיר הזה.
המשחק הזה של האורות המרצדים מזכיר לי גם את השורה ההיא שהרשימה אותי מאד כשקראתי אותה כאן פעם – משהו על אורו המסמא של החושך.
לעדה
תודה כפולה :על מה שכתבת על השיר הזה ועל כך שזכרת את השורות ההם.
אהבתי.
וגם כמו חנה חשבתי שאולי יש דיבור בין הפוסט האחרון שלי לשיר שלך
לאיריס
תודה (על "אהבתי") ,ולא, זו לא התכתבות ישירה עם הפוסט שלך מכיוון שהשיר החל מסעו בעולם (בגרסאות ראשוניות) כבר לפני למעלה משבועיים.
אבל הוא מתכתב כי שתי היצירות נוגעות בכאב האנושי והנסיון ליצור מהַקָּשׁ- זהב.
גיורא
יפה גיורא
לא הבנתי כל כך, התמונות לא הצטיירו לי בבהירות, אבל הסוף יפהפה.
היי לי
תודה על התגובה. כדי לזקק את השיר אשמח אם תסבירי לי כאן מה לא היה נהיר לך.
אבל, אלה לא שיעורי בית ואת לא צריכה לראות בכך (בצורך להגיב)עונש וטרחה.
אפשר להניח את זה כך:)
אני חנונית, אוהבת שיעורי בית.:)
לא הבנתי כל כך את השרשרת ואת המעבר לדוקרן הברזל הפנימי – כאילו יש שרשרת והיא בחוץ ואחר כך היא בפנים. בלבל אותי…
תודה לי. אם כך -אחזיר את המילה שהתלבטתי הלוך וחזור אם להכניס אותה או לא. אולי עכשיו יהיה מובן יותר (אל תתביישי להגיד אם לא)
תפילה לקום איתה בבוקר:
אַךְ הַיּוֹם אֲנַסֶּה לֹא לִזְכֹּר,
אֲשַׁדֵּל אֶת הַלֵּב-
דּוֹקְרָן הַבַּרְזֶל הַנּוֹעֵץ
שִׁנָּיו בִּבְשָׂרִי
שֶׁיַּרְפֶּה, יְכַנֵּס אֶת חוֹחָיו
ללוסי
מחמאה גדולה נתת לי.
הי גיורא אני רואה את הבעייתיות במשלבים וכן את המילה הבעייתית אבל משום מה בתוך השיר הזה שלך היא נראית לי מתאימה כמדגישה בדיוק את התחושה השחורה מה שגורם להחלטה האופטימית להיות מוערכת באלו כמויות של נחישות יש להשתמש על מנת להפוך פחם לזהב.
לסיגל
תודה. דרך אגב, הרבה יותר קל לכתוב על ההחלטה מאשר לבצע אותה.
אבל, גם אם לא אצליח לפחות ישאר בידי שיר המנציח את הנסיונות
שבוע טוב
גיורא